?

Log in

No account? Create an account
נטשה מוזגוביה
 
[Most Recent Entries] [Calendar View] [Friends]

Below are the 20 most recent journal entries recorded in mozgovaya_n's LiveJournal:

[ << Previous 20 ]
Wednesday, April 27th, 2011
12:34 pm
חברים יקרים, מזכירה שלעת עתה הבלוג בעברית נדד לקפה דה מרקר, בגלל עבודתי ב"הארץ" - אפשר למצוא אותו כאן -

http://cafe.themarker.com/blog/194745/
Friday, August 22nd, 2008
1:31 pm
בשבוע שבו פרץ הסכסוך בין גאורגיה לרוסיה, באקדמיה של הפיקוד הצבאי הבכיר בפורט ליוונוורת' שבקנזס נפתחה שנת הלימודים החדשה. "טקס הדגלים", שבמהלכו עשרות סטודנטים זרים – קצינים בכירים מכל רחבי העולם, עולים על הבמה עם דגל מדינתם, נחשב לשיאו של היום. ארועי צפון קווקאז הוסיפו לו מימד אקטואלי: כשעלה על הבמה קצין גאורגי, הקהל פרץ במחיאות כפיים סוערות. הרכב הסטודנטים הזרים באקדמיות הצבאיות בארה"ב לרוב משקף נאמנה את מדיניות החוץ האמריקאית: מי חבר נפש, מי בן-ברית מאוס, מי מוקצה. סטודנטים איראנים, למשל, "היו פה מלא" לפני מהפכת 1979, ואילו סטודנט רוסי - רק פעם אחת, שנה לאחר קריסת בריה"מ. היום המרצים שלו לשעבר חוששים להתקשר אליו למוסקבה, "שזה לא יעשה לו צרות". רב-סרן מאג' אלמטריף מערב הסעודית דווקא מדווח על שיתוף פעולה פורה. "רוב מערכות הנשק שלנו מארה"ב, אני נמצא פה במסגרת חלק מההסכמים, וגם הצבא שלנו מנסה להתעדכן", הוא אומר. "למדתי פה הרבה טכניקות של המודיעין המסכל, שאני יכול להביא חזרה לארצי. מחליפים מידע על הנסיון שיש לקצינים שהיו מוצבים בעיראק. לנו מאידך יש נסיון טוב במלחמת מידע מול אל-קאעידה".

- הביקורת כלפי ארה"ב במזרח התיכון לא מחלחלת לצבא?

- "בין הסטודנטים יש וויכוחים, כולנו אנשים חיים ואי אפשר להכריח אותם לחשוב כמוך. אבל אנחנו מייצגים את המשטר, ולא הולכים מעבר".
Read more...Collapse )
Friday, August 15th, 2008
11:15 am
מה בוש יעשה, כשיסיים לחלק את השמיכות?
כשקונדוליזה רייס, סובייטולוגית בהשכלתה, ביקרה בשנות ה-70 במסגרת סטאז' שלה במוסקבה, היא נאלצה לספור חלונות בבניין המטה הכללי במשרד הבטחון כדי להעריך, כמה אנשים עובדים שם. הדיפלומטיה המסורבלת, המלאה רמזים ודימויים מימי המלחמה הקרה, שהפגינו השבוע זו מול זו רוסיה ובעיקר ארה"ב, הוכיחה שאחרי שרוסיה איבדה את התואר המבטיח "דמוקרטיה שבדרך", שתי המדינות שבות בהדברות ביניהן לספירת החלונות. הסיבה טריוויאלית: על כל שאלה ישירה, ממילא תתקבל תשובה מתחמקת, מלאת רמזים מעורפלים. ולמרות ששני הצדדים יודעים, שא' הוא למעשה ב', כללי המשחק לא מאפשרים לשבור את הכלים. רוסיה, שסחטה מצרפת המתווכת סעיף 5 בהסכם הפסקת האש, שמאפשר לה "להמשיך בפעילות שנועדה לשמור על הבטחון", ניצלה את זה להשארת הטקנים שלה על אדמת גאורגיה, ואף הוסיפה כמה מאות חיילים חדשים. לטענתם, לא רק שמעשים אלה נועדו להגן על האזרחים הגאורגים מפני "נקמנות דרום אוסטים, שנפגעו בהפצצות הגאורגיות", - אלא גם להגן על מחסני הנשק (האמריקאי) שננטשו על-ידי החיילים הגאורגים שנאלצו לנוס על נפשם. זה מה שרוסיה מנסה לשדר - האח הגדול חזר לשטח לעשות סדר. וזה לא משנה, שלצבא הרוסי אין מזל"טים חדישים, ושהציוד ביחידות השריון בקושי הוחלף מאז ימי המלחמה הקרה. העובדה היא שהמעשה הכי אמיץ שממשל ארה"ב העז לעשות – לשגר לגאורגיה את רייס ומזכיר מחלקת ההגנה רוברט גייטס, לפקח שהסיוע ההומניטארי יגיע לאזרחים הגאורגים. לרוסים, כמובן, אין ספקות שלא מדובר בהושטת יד לנזקקים נטו, אלא בנסיון ערמומי לבלום את הנסיון להפיל את משטרו של סאקשווילי, ביודעין כי רוסיה לא תיכנס לעימות ישיר עם החיילים האמריקאים. קונדוליסה רייס, לפני שעלתה לטיסה לצרפת , ומשם לגאורגיה, הזהירה כי חלפו הימים שבהם רוסיה יכלה לפלוש למדינה אחרת, כמו ב-1968 לצ'כוסלובקיה. אבל בשלב זה החיילים האמריקאים הם לא יותר מאשר מגן אנושי על אזרחי גאורגיה, ובעיקר על הנשיא סאקשווילי, שבקרוב יצטרך להתמודד לא רק עם האיומים הרוסים, אלא גם עם ביקורת מבית.
אחרי השבוע הכי מותח בחייו, הנשיא הגאורגי מיכאיל סאקשווילי זכה סוף סוף לסיוע האמריקאי המיוחל. עשרות טונות של מוצרי מזון, שמיכות, אוהלים ותרופות בשלושה מטוסי הצבא האמריקאי. שמחתו היתה כה גדולה, שהוא הצליח לעורר כעס בבית הלבן בפרשנות שהעניק למחווה האמריקאית, שהיתה עשויה לגרום להתלקחות נוספת של הסכסוך. במסיבת עיתונאים מאולתרת, דקות לאחר שסיים את שיחתו הטלפונית עם בוש, הכריז סאקשווילי, שצבא ארה"ב עומד להשתלט על שדות התעופה והנמלים הגאורגים – ושלמרות הכיתור הרוסי, בקרוב תגיע לנמל גאורגי "ספינת קרב אמריקאית ממש גדולה". בפנטגון מיהרו להבהיר שאין שום כוונה להשתלט על הנמלים. בכלל, לא ברור עד כמה ספינות אמריקאיות יוכלו לתמרן בים השחור במסגרת האמנות הקיימות. ולמרות הדיבורים בגנות רוסיה, בוואשינגטון לא מתלהבים מהמצב שבו ארה"ב מוצאת את עצמה בעל כרחה. מחד, כועסים על סאקשווילי שלא שמע בקולה של רייס ובלע את הפתיון הרוסי והגיב בפלישת חייליו לדרום אוסטיה, כשראה את הכוחות הרוסים מגבירים נוכחות מהעבר השני של הגבול. הם לא יכולים להתעלם מ"הדמוקרטיה בצרות" (שדרך שטחה, יש לציין, עובר גם צינור הנפט עוקף רוסיה מבאקו לטורקיה), וכפי שכתב אתמול הסנטור ג'ון מקיין במאמרו ב"וול סטריט ג'ורנל","כולנו גאורגים" – אבל להסתבך בגלל זה עם רוסיה? מבחינת המצדדים בקו הפרגמטי, סאקשווילי נהג כמו ילד שהתגרה בבריון השכונתי וחטף מכות, אך כשחיכה שההורים יבואו להרביץ לבריון - נעלב שבמקום זה הם רק ניגבו לו את האף. הצדדים לא יכולים להשתוות: רוסיה משחקת פוטבול, ואילו בוש, על אותו המגרש, מנסה לשחק שח. החיילים האמריקאים שהוטסו לגאורגיה, קיבלו פקודה להלך על קצות האצבעות. רוסיה מסתכנת – גם בהחמרת היחסים עם המערב, וגם בעימות עם ארה"ב שאף אחד מהצדדים אינו מעוניין בו, - אך ארה"ב מסתכנת לא פחות, והיא גם זקוקה לתמיכה הרוסית בטיפול באיראן, ורוסיה מודעת לזה היטב.
ב-2005 רוסיה "הענישה" את אוקראינה בסגירת ברז הגז. כעת היא "הענישה" את גאורגיה. האם גם רוסיה תיענש על מעשיה "הברוטלים" ו"חסרי הפרופורציה", כהגדרת בכירי הממשל האמריקאי? גם הבית הלבן, וגם החוץ הצרפתי השיבו בצורה מתחמקת: "קודם כל עובדים על הפסקת האש".
הבעיה הגדולה עבור אמריקה, שהעדיפה להשאיר אפילו את הדיפלומטיה הישירה לצרפתים, שאין לה נשק לשלוף מול רוסיה. היא יכולה אולי לאיים בהשעיית רוסיה מ"השמיניה הגדולה", או השהיית קבלתה לארגון הסחר העולמי, - אבל אלה איומים שרוסיה יכולה להרשות לעצמה לספוג כעת. סנקציות כלכליות הן גם לא איום רציני: בין האיחוד האירופי לרוסיה, האיחוד האירופי, התלוי באנרגיה הרוסית, הוא הצד היותר חלש, ואילו היקף הסחר וההשקעות בין רוסיה לארה"ב גם ככה אינו מרשים במיוחד. כעת, לאחר שהחיילים האמריקאים נמצאים במרחק מגע מהחיילים הרוסים שקיבלו זריקת מרץ בפלישה המהירה עם מעט אבידות, לבוש נותר רק לקוות, שהרוסים יתפנו מגאורגיה ומדרום אוסטיה כמה שיותר מהר. אחרת, כשיחולקו כל השמיכות, לא ברור מה עוד ארה"ב תוכל לעשות למען סאקשווילי בלי לשבור את הכלים. מה שכן, סביר להניח שבעקבות הארועים בקווקאז, האמריקאים יהיו חשדנים יותר כלפי התנהגות עצמאית של מדינה אחרת, שבונה על תמיכתה הבלתי מסויגת – ישראל.
Thursday, July 31st, 2008
8:41 pm
נראה שארה"ב די מתקשה למצוא בית עבור אסירים ששוחררו ממחנה הכליאה גואנטנמו, שהפך לבית המעצר העיקרי לחשודים בטרור. במידה ומתעורר חשש לשלומם של האסירים המשוחררים אם יוחזרו לארצם, רשויות ארה"ב צריכות לחפש עבורם פתרון במדינה שלישית, שאמורה לספק הוכחות שהם לא ייפגעו. הצרה היא שנכון להיום, אין הרבה מדינות שמוכנות לקלוט את משוחררי גואנטנמו. דובר מחלקת המדינה של ארה"ב, שון מקורמק, אמר אתמול כי עד כה ארצו פנתה למעל 50 מדינות בחיפוש אחר אפשרויות לשכן את האסירים לשעבר שצפויות להם דריפות בארץ המוצא שלהם – אך לא נענו בהתלהבות. "ראינו מעט מאוד סיוע מהקהילה הבינלאומית", נמסר אתמול ממחלקת המדינה. "אנו ממשיכים לקרוא לקהילה הבינלאומית לסייע למאמצינו למצוא אפשרויות ראויות לשכנם".
Wednesday, July 9th, 2008
7:01 pm
לא מחפש אפליה מתקנת :-)

מיכה צובע את מרכז הקליטה במבשרת ציון עם אחד העולים מאתיופיה

לא הרבה לפני הבחירות לנשיאות ארה"ב, מיכה ברגדייל (26), מתאם קשרי השטח מול הקהילות היהודיות במטה של ברק אובמה, סוף סוף מתחיל לראות את פירות עבודתו. היום הוא מרגיש מספיק בטוח בניצחונו העתידי של אובמה, כדי לקפוץ לשבוע לביקור בישראל לוועידה הבינלאומית של יזמים צעירים יהודים של המרכז ליוזמות מנהיגות, בשיתוף עם תגלית. במסגרת הביקור, הוא התייצב יחד עם 120 פעילים  יהודים צעירים אחרים מ-28 מדינות לצבוע ולשפץ את מרכז הקליטה במבשרת ציון, בו מתגוררים עולים מאתיופיה. לאחר חודשים מתישים של ישיבות סיעור מוחות, כתיבת אינספור מכתבים, התרוצצות בין בתי הכנסת, הכנסים והארגונים השונים במסגרת עבודתו במטה הבחירות, - הוא חש שהחשדנות כלפי אובמה מתחילה להתפוגג. גם הניצחון על הילרי קלינטון במסגרת המקדימות במפלגה הדמוקרטית לא הפתיע אותו, למרות היתרון העצום אתו החלה את המרוץ. "היינו הרבה יותר פעילים בשטח והרבה יותר נלהבים. להילרי הייתה תמיכה רצינית במפלגה עצמה, אבל אנחנו לא בחלנו בהתרוצצות מדלת לדלת, במיוחד באיווה, שם החל המהפך. אין דרך אחרת להפריך את השמועות והדעות הקדומות. אז רצים, מוודאים שאנשים נרשמו לבחירות, מספרים שהוא לא מוסלמי, ושהוא תומך בירושלים המאוחדת, ושהוא טוב ליהודים. עם הצעירים אין לנו בעיה, הם מתלהבים ממנו, - ודרכם אנחנו מקווים להשפיע גם על ההורים והסבים, שהם הרבה יותר קשים".

כמו אובמה, שצפוי להתמודד בגיל 47 מול מועמד המבוגר ממנו ברבע מאה, גם ברגדייל הוא סוג של ילד-פלא. הוא סיים את התואר במנהל עסקים בגיל 18 והקים חברה לייעוץ טכנולוגי לחברות עסקיות. למרות הלו"ז הצפוף שלו בעבודה, במקביל הוא מקדיש את מלוא מרצו לקמפיין של אובמה. הנקודה המשעשעת היא שבשנת 2000 ברגדייל עבד דווקא עם המתחרה העתידי של אובמה, הסנטור הרפובליקני ג'ון מקיין, בתור מנהל השטח הארצי האחראי על גיוס קולותיהם של הצעירים והסטודנטים. "אני מאוד מכבד את מקיין וחושב שהוא עשה הרבה בשביל ארה"ב", הוא אומר. "אבל לדעתי אין לו חזון שנכון לאמריקה העכשווית. מקיין של שנת 2000 שהכרתי ומקיין של 2008 זה לא אותו הדבר. פעם הוא לא היה נשען ככה על השמרנים הנוצרים. עכשיו כנראה אין לו ברירה. המלחמות של ארה"ב מעוררות הרבה רגשות אנטי-אמריקאים בעולם, ואילו אובמה התנגד למלחמה בעיראק כשזה עוד לא היה אופנתי".

את אובמה הוא הכיר לפני 4 שנים בשיקגו, "כשהוא עוד לא היה מפורסם". "אחד הדברים שמשך אותי אליו – תמיכתו בקהילה היהודית שם, למרות שזה לא היה קל נוכח השסע בין הקהילות היהודית והאפרו-אמריקאית בארה"ב בעשורים האחרונים. אני לא חושב שהוא תכנן לרוץ לנשיאות כבר ב-2008, אבל הרבה אנשים האמינו בו ועודדו אותו, וזה נראה כשהזדמנות של פעם בחיים".

חלק מהתגובות שברגדייל שמע ביחס לאובמה במהלך עבודתו גרמו לו, לטענתו, להלם. "היו אנשים שאמרו שהם לא יצביעו לאיש שחור, פשוט ככה, ישירות. היו אחרים, שמצאו ניסוחים עקיפים יותר, ש"אמריקה עוד לא מוכנה לנשיא שחור", כי לא נעים להם. אבל הצבעה זה עניין אישי, מה, אתה מסתכל למה אחרים מוכנים או לא?"

גם ברגדייל בונה על הקסם האישי של אובמה. "אני עובד בשבילו בגלל שאני מאמין במדיניות שלו, אבל ברור שגם לכריזמה שלו יש תפקיד. אבל הוא מאוד נזהר שזה לא ייראה כאילו מדובר רק בו ובאישיותו, אלא במדיניות שהגיעה הזמן לקדם אותה, ובאנשים ששותפים לרעיון הזה. אחרי הנאומים הגדולים והסוחפים שלו, לאנשים קשה להאמין שהוא יותר אוהב להקשיב, וכשהוא נכנס לחדר עם הצוות, הוא מקשיב למה שיש לכל אחד להגיד, ומרגישים שהדעה של כל אחד חשובה לו. הוא גם מאוד יסודי בגישה שלו ולומד נושאים לעומק. אני חושב שבמהלך קמפיין הבחירות המקדימות הוא הפך למועמד טוב יותר, כי היום הוא מבין טוב יותר את הגיוון של החברה האמריקאית, את האינטרסים והשאיפות השונים. בניגוד לשינויי התדמית של הילרי, הוא נשאר עצמו לאורך כל הדרך. הוא מאוד נהנה מדיבור עם אנשים, קשרים של אחד על אחד. בנושאי החוץ, למקיין יש אולי נסיון צבאי, אבל לאובמה יש לא מעט ניסיון אישי. הוא בא ממשפחה מעורבת, גדל באינדונזיה, יש לו משפחה בקניה – ברור שזה ייתן לו פרספקטיבה שונה על מדיניות החוץ. לנו חשובה גם תמיכתו בקהילה היהודית שאני עד לקשריו החמים עמה כבר שנים, הרבה לפני נאומו באיפא"ק. הוא מאוד מכבד ערכים יהודים, כמו תיקון עולם. מקיין אוהב שאלות ספציפיות, ואובמה זורם אתך, יותר קז'ואל. בניגוד לג'סי ג'קסון שרץ ב-1984 במפורש כמועמד השחור לנשיאות, במקרה של אובמה התקשורת היא זו שמדגישה את זה. לצערי, האמריקאים עדיין שופטים לפי הצבע, וגם אם אחד מהוריך לבן – אם אתה שחור, אתה שחור. אנחנו עדיין מדברים רק כמה עשרות שנים אחרי הסגרגציה, וזה סמלי ומעורר רגשות חזקים אצל אנשים, - אבל הוא לא מחפש אפליה מתקנת".

Sunday, June 15th, 2008
8:36 pm
Wednesday, March 5th, 2008
3:36 pm
רפורמה בבתי הספר, מישהו זוכר?
הקרב על הרפורמה בבתי הספר היסודיים נמשך: כמאה מורים הגיעו אתמול להפגין מול בניין הסתדרות המורים בתל-אביב, בו נערך באותה העת משפטה של ענת שניידר, מורה מנתניה, המובילה מאבק נגד הרפורמה "אופק חדש" בבתי הספר, במחאה על "סתימת הפיות של המורים". מזכ"ל הסתדרות המורים יוסי וסרמן הגיש נגדה תביעת לשון הרע וביקש להוציאה מהארגון על כך, שהיא ניסתה לשכנע מורים לעזוב את ההסתדרות ולעבור לארגון המורים. למשפט הורשו להכנס רק 5 מורות, ובכניסה לבניין קמה מהומה, כשהמורות המפגינות מחו על כך, שאינן מורשות להכנס לבניין השייך להסתדרות המורים שהן חברות בו. המורות החזיקו שלטים "וסרמן, תתפטר, מכרת אותנו בזול" ו"ענת, כולנו אתך".
"מדובר במצב בלתי אפשרי – כל היום בחדרי המורים מתנהלים וויכוחים על ההסכם כי עד היום אף אחד לא יודע, מה בדיוק יש בו", אמרה ריקי דסה, אחת המורות. "אין אף מורה שמכיר את כל הפרטים. אם ההסכם באמת היה כזה טוב, המורים היו עומדים בתור לחתום עליו, אבל מהמעט שאנחנו יודעים, מדובר לא ברפורמה, אלא בהסכם הרעת תנאים. אף מגזר לא היה מסכים לעבוד פי שניים תמורת אותו שכר".
"עושים לענת משפט כדי להראות, שכך ייעשה לכל מורה שתעז לצאת נגד ההסכם. מפעילים לחצים, ויש מורות שמספרות גם על איומים", סיפרה מורה אחרת, חיה פנחס מתל-אביב. "כולנו רוצים שינוי, אבל בלי לבזות אותנו". לטענת המורים, ההסכם הקיבוצי שנחתם בראשית ינואר, לא נחשף עד היום, ועל פרטי ההסכם הבסיסיים הם למדו רק בזכות מאבקה של ענת שניידר, שהקימה אתר אינטרנט המתנגד לרפורמה.
המפגינים, שחלקם חששו להחשף לתקשורת, הבטיחו לעשות כל מאמץ כדי לטרפד את הרפורמה. "זו פשוט פגיעה בזכויות העובד, אבל המורים לא יודעים להלחם על הזכויות שלהם, כי הם עסוקים בחינוך הילדים, לא בהפגנות", סיכמה אחת המורות. "מעולם המצב במערכת לא היה גרוע יותר, ואני מרחמת על ההורים והילדים שמתחילים עכשיו את הלימודים. ההסכם הזה לא יביא כוח עבודה איכותי למערכת.
Tuesday, March 4th, 2008
1:25 pm
רפורמה בגיור, גרסת 08
אז כמה עולה להפוך ליהודי כשר? על-פי הנתונים שמסר אתמול מנכ"ל משרד הקליטה ארז חלפון בישיבת וועדת העליה והקליטה של הכנסת, בשנת 2007 המדינה הוציאה על פעולות הגיור 42.5 מיליון שקלים. עלותו של כל מתגייר למערכת - 10.6 אלף שקלים. אבל נכון להיום, למרות הלימודים המסובסדים והקמפיינים לעידוד הגיור בקרב העולים, מספר התלמידים לקראת גיור עומד בממוצע על כ 3,500 לשנה, ואת הגיור בפועל מצליחים לעבור רק כ-55% מהלומדים. מספר המתגיירים בכל המסגרות עומד בממוצע על כ-2000 לשנה. אחוז המתגיירים מסך הלומדים החיילים: כ-30%. במדינת ישראל חיים היום כ-300000 עולים שאינם יהודים על-פי ההלכה, וקצב גידול האוכלוסיה הזאת (מדי שנה נולדים בישראל כ-3000 ילדים שאינם יהודים על-פי ההלכה) גבוה מקצב הגיור שלה, שכבר מספר שנים, למרות המאמצים המושקעים ב"פרוייקט הלאומי", מתנהל בעצלתיים.
לאחרונה, הממשלה העבירה החלטת רפורמה במערך הגיור, שמטרתה היתה לקבץ את כל הגורמים העוסקים בגיור תחת קורת גג אחת, ולהפוך את ההליך לידידותי יותר לעולה. אך בדיון שהתקיים אתמול בוועדת העליה והקליטה של הכנסת התברר, כי הרפורמה קוצצה בדרך, וכי הרפורמה בצורתה הנוכחית עלולה רק להחריף את הבעיה. חברי הוועדה טענו, כי העברת סמכויות משרד הקליטה למשרד ראש הממשלה רק תסרבל את הטיפול בעולים, וקראו לממשלה לקבל את דו"ח מנכ"ל משרד הקליטה בנושא הגיור במלואו. במהלך הדיון הסוער הובהר לוועדה כי הממשלה קיבלה רק באופן חלקי את הדו"ח, תיקנה בו כ-12 שינויים מהותיים, והתוצאה עלולה להביא להדרת רגלי 300,000 יוצאי בריה"מ לשעבר מהליך הגיור. לטענת חלפון, קיים נתק בין בתי הדין לגיור לבין המכון לגיור, וגם עכשיו הרפורמה צפויה להתמסמס. לדוגמא, הוועדה הבינמישרדית שהכינה את תוכנית הרפורמה, המליצה על הפעלת 50 דיינים רבנים בהתנדבות, ללא שכר – והיועץ המשפטי לממשלה לא אישר זאת.
"רבים מיוצאי בריה"מ לשעבר שאינם יהודים על-פי ההלכה –סבלו רדיפות טרם עלייתם בשל נישואיהם ליהודים, העובדה שעלו לישראל מעידה שהם מרגישים חלק מן העם היהודי ואין מקום להקשות עליהם בהליך הגיור", אמר יו"ר הוועדה ח"כ הפרופ' מיכאל נודלמן.
"נענתי לבקשתו של ראש הממשלה לשעבר, אריאל שרון, שראה בגיור משימה לאומית, לעמוד בראש מערך הגיור. 4 שנים אכלתי חצץ", סיפר הרב חיים דרוקמן, יו"ר מערך הגיור במשרד ראש הממשלה. "המציאות שתיווצר לנוכח החלטת הממשלה שהכניסה 12 שינויים מהותיים בהחלטות ועדת חלפון – יביאו למציאות גרועה מן הנהוגה כיום". הרב דרוקמן ציין כי הרב הראשי לישראל, הראשון לציון הרב שלמה עמאר – אינו מרוצה מן ההחלטות שנתקבלו.
"מכרו אותנו ואת הציבור שלנו. במתכונת הנוכחית לא יהיו גיורים כלל", אמרה ח"כ מרינה סולודקין. "הממסד הדתי לא הבין בשנות ה-90 את גודל המשימה הלאומית. הציבור שלי לא יגיע לגיור לא ידידותי. נפסיד מכך כולנו: החברה הישראלית, כיוון שחצי מן המדינה יהיו נשואים ל"לא יהודים" עפ"י ההלכה".
"אנחנו מדשדשים כבר 10 שנים סביב אותם מספרים. היתה תקווה שהוועדה תביא לשינוי משמעותי, אבל הממשלה סרסה את מסקנות הוועדה", סיכם חה"כ יולי אדלשטיין, יו"ר השדולה להסדרת נושא הגיור בכנסת.
היו גם מתנגדים - חה"כ הרב משה גפניהכריז: "אני מתנגד לבירוקרטיה, אולם במהותו הגיור אינו ידידותי. כדי להצטרף לעם היהודי צריך לעבור הליך קשה".
לסיכום קראה הוועדה לממשלה לבטל לאלתר החלטתה בעניין הגיור, ולקבל את הרפורמה במלואה.
נראה לי שרוב הגורמים המעורבים בנושא כבר מזמן איבדו את האופטימיות שמשהו יתקדם בתחום. העניין הוא שאת הילדים הצברים של זוגות מעורבים יהיה הרבה יותר קשה לשכנע בעתיד לעבור את זה, כי הם מן הסתם יראו את עצמם ישראלים בלי הסתייגויות ותסביכים של העולים.
Monday, March 3rd, 2008
10:10 pm
עורכי הדין הצרפתים של משפחת שליט: "לנו אין אינטרס לכסות תחת"
הקשר של שני עורכי הדין הצרפתים עם משפחת שליט נוצר בסוף ספטמבר, כשעו"ד עמנואל אלטיט וסטפן זרביב, שרשמו בעבר הצלחה בסיוע לחילוצם של חטופים אחרים – שחרור האחיות הבולגריות בלוב ובפרשת היהודים האיראנים שנחשדו בריגול, פנו למשפחה והציעו את עזרתם. השניים הם פרקליטים המתמחים במשפט פלילי בינלאומי ומייצגים בין השאר לקוחות במקומות בעייתיים כמו מחנה השבויים הגואנטנמו ועיראק.
המשימה העיקרית שלמענה הגיעו לביקור של שבוע בישראל היא להפגש עם חוטפיו של גלעד וגם הדרג הבכיר של החמאס. בשבועות האחרונים הם עמלו על גיוס תמיכתם של חברי פרלמנט צרפתים ואירופאים, כשהם מציגים את גלעד בעל האזרחות הצרפתית כאזרח צרפתי וכמקרה הומניטארי.
"כדי להחלץ מהמבוי הסתום, דרושה אסטרטגיה בינלאומית חדשה בטיפול במקרה", סיפרו אתמול". – צריך לגייס תקשורת בינלאומית שתלחץ על הפוליטיקאים, ולגייס פוליטיקאים שיספקו חומר לסיקור לתקשורת, כדי שמשהו יזוז. אבל זה קשה, גם כי ישראל זה רחוק – וגם כי לא אוהבים את ישראל ובטח את הצבא הישראלי, ורשויות ישראל לא תמיד מבינים או רוצים להבין עד כמה. אבל תוך מספר שבועות הצלחנו לעורר את עניין התקשורת וגם לגייס 150 חברי פרלמנט צרפתים ו-50 חברי הפרלמנט אירופאי, ואנחנו מצפים בסופו של דבר לתמיכת כ-400 חברי פרלמנט. מסיבת העיתונאים שערכנו בנושא בפרלמנט הצרפתי זה מקום מאוד סמלי מבחינת הדאגה לזכויות האדם".
לטענת השניים, בטיפול במקרה של גלעד שליט נעשתה טעות אסטרטגית. "במשך יותר משנה רשויות ישראל לא הצליחו לקדם את הנושא בזירה הבינלאומית, וגם הקהילות היהודיות בעולם שגויסו לנושא לא בהכרח עזרו. לדוגמא, כשמוציאים קומוניקט על "3 חיילים ישראלים חטופים", ההענות תהיה מאוד נמוכה – צריך להכיר את הרקע התרבותי באירופה כדי לדעת, מה תהיה התגובה של רוב האנשים. השנאה עמוקה. לכן הצגנו את גלעד כאזרח צרפתי, עמיתנו, וזה לא משנה אם הוא חי בצרפת או לא – הוא מחזיק באותו הדרכון, והוא נחטף, ואנחנו צריכים לדאוג לו. אז היחס כבר אחר. אנחנו לא מטפלים בחייל הישראלי, אנחנו מטפלים באזרח צרפתי. לדבר על 3 חיילים חטופים זה אולי טוב בשביל ישראל, אבל בחו"ל זה עובד אחרת, דרושה אסטרטגיה שונה. וזה לא היה קל לגייס את חברי הפרלמנט כי היום לגלות תמיכה בישראל זה בפירוש לקחת סיכון פוליטי בצרפת".
עורכי הדין מציגים יתרון נוסף שיש לנתיב "האזרחי" שמשפחת שליט בחרה בו: "אנחנו יודעים שמאחורי הקלעים מתנהל משא ומתן, וזה מצוין, אנחנו לא באים להתערב בזה. אבל לא ממשלת צרפת ולא ממשלת ישראל לא תשב לדבר ישירות עם החמאס, ואילו אנחנו יכולים לעשות את זה, כנציגים של משפחת שליט. והמשפחה מאוד רוצה שנדבר אתם. אנחנו באים לתרום את חלקנו, לפשר ולסייע, ולנסות לבנות דינמיקה אחרת".
האם יש לכך סיכוי? השניים משוכנעים שכן.
"בגלל שאנחנו גורם א-פוליטי, אתנו אפשר לדבר – ואנחנו גם מביאים תקשורת. כשמציגים את המקרה מזווית הומניטרית, לחמאס חשוב שהמסר שהתקשורת הבינלאומית תקבל מאתנו יהיה חיובי. כך גייסנו גם את דעת הקהל העולמית גם עם האחיות הבולגריות בלוב. הן נרקבו בכלא 6 שנים, ולאיש לא היה אכפת, חוו יחס מזעזע. עד שבאנו ולחצנו על המיתרים הרגישים, עקרונות המוסר של אנשים".
- מבחינת החמאס, גלעד שליט הוא חייל ישראלי, זה הערך שלו מבחינתם כקלף מיקוח.
"אבל ברגע שזה מוצג בתקשורת בעולם כמקרה הומניטרי, ובצרפת תופסים אותו כאזרח צרפתי, לחמאס חשוב לעשות רושם טוב. אנחנו מציגים פרספקטיבה שונה – זווית זכויות האדם, את אירופה. החמאס יודעים למה אנחנו באים, אנחנו בקשר אתם וחשוב לנו שהכל יהיה כל השולחן, שהכל יהיה נקי ושקוף. חשוב ליצור את הקשר הישיר עם החמאס, בלי המכשולים הפוליטיים, זה חשוב גם לחברי הפרלמנט שנתנו לנו את תמיכתם, וגם למשפחת שליט. הם מצפים לתוצאות".
הקושי המרכזי שהתעורר עכשיו: הקושי להשיג מהרשויות בישראל אישור להכנס לעזה במצב הבטחוני שנוצר שם בשבועות האחרונים.
אם ישראל תתן להם אישור לבקר בעזה – הביקור ייעשה בליווי נציגי הקונסוליה הצרפתית במזרח ירושלים.
בנוסף, הם מתכוונים להפגש עם הרשויות בישראל. "עשינו הרבה, ובטח יעניין אותם לדעת, מה עשינו. אנחנו צריכים לתקשר גם אתם, כי אנחנו מייצגים את האינטרס של משפחת שליט. אנחנו עומדים בקשר עם שגרירות ישראל בצרפת, ניסינו להסביר להם מה אנחנו עושים ומה יכולה להיות התרומה שלנו. אנחנו מנסים להשיג תוצאות. לנו אין אינטרס לכזסות את התחת שלנו, כמו שקורה לחלק מהאנשים האחראים על הנושא בישראל – אפשר להבין אותם, אף אחד לא רוצה להיות אחראי אם קורה משהו, וחייבים לקחת את זה בחשבון".
המצב הבטחוני בעזה ידוע להם היטב, אך הם מדגישים שהפגישה עם אנשי החמאס "הכרחית". "קונדוליזה רייס מגיעה לביקור וזה עשוי ליצור חלון הזדמנויות לביקור שלנו בעזה", הם אומרים. "כמובן, לא נקח סיכונים, כי לשנינו יש משפחות וילדים. כבר היו בעבר מקרים שאיימו עלינו בגלל הפעילות שלנו, אבל מישהו צריך לעשות את העבודה ואנחנו מאמינים שאנחנו עושים דבר חשוב, ואנחנו בדרך הנכונה. הנסיעה שלנו לעזה זו ההזדמנות של כל המעורבים לגלות רצון טוב, וזה עשוי לעבוד. מה בדיוק אנחנו הולכים לבקש מאנשי החמאס, זה חסוי - בינינו לבין משפחת שליט".
Sunday, March 2nd, 2008
2:00 pm
תיקי אדלסון

כבר שבע שנים בבית הדין לעבודה בדרום תל-אביב מתנהל התיק נגד מי שהוגדר כיהודי העשיר בעולם, אך רק לקראת סוף השבוע האחרון הגיע לאולם המשפט הנתבע בכבודו ובעצמו: המיליארדר שלדון אדלסון, הבעלים של עשרות חברות המעסיקות לטענתו כ-30000 עובדים, מלווה בקרובי משפחתו, עורכי דינו, מאבטחו ועוזריו. באולם הצפוף, המונה רק ספסלים ספורים, הדיון נראה כמעט משפחתי – עם אדלסון, הלבוש בחליפת פסים כחולה, אוחז ביד אחת במקל הליכה ומחבק ביד שנייה את אשתו ד"ר מירי אדלסון ומתאמץ להבין את התרגום בין חילופי הדברים בעברית. והשופט אילן איטח משיב לתלונותיו של אדלסון על כך שהוא "מתקשה להתרכז ולענות כשכולם מדברים בבת אחת, ועוד בעברית" בבדיחות, ש"אם מר אדלסון היה מתגורר בישראל במשך שנה רצוף, הוא היה לומד גם להקשיב וגם לדבר בו זמנית".
"אני אתאמן", הבטיח אדלסון.
בחוגים היהודים, מעבר לכבוד שרוכשים לו על הונו והשפעתו (בספטמבר 2006 הגיע למקום השלישי בדירוג אילי ההון של מגזין ה"פורבס") ולפעילותו הפילנתרופית, אומרים שהמיליארדר החביב ובעל ההומור נמצא איפה שהוא נמצא גם בזכות אחיזת הברזל שלו בכל הקשור להתנהלות העסקית, ובעסקים כנראה אין חברים. כמה פרטים מהמשפט המתנהל כעת בישראל מאשרים את ההשערה, שאדלסון הוא לא האיש שכדאי להסתבך אתו. האיש שהגיש תביעה נגדו, "זכה" לתביעות נגדיות מצד אדלסון בארה"ב להחזרת כספים (בין היתר על הוצאות על מזכירה שלטענת אדלסון עבדה בשביל ידידו לשעבר אישית, ולא בשביל החברה, הוצאות טלפון ורכב) – וגם שכר חוקרים פרטיים במטרה לצרף לתיק המשפטי סרט בגנותו של המועסק לשעבר.
את התביעה נגדו הגיש מי שהיה מנהל העסקים שלו בעבר בישראל וידידו, משה חננאל. לטענת חננאל, לקראת מעברו של אזור מקאו, שהיה מושבה פורטוגזית, לידי סין, הוא זיהה את הפוטנציאל של עסקי ההימורים במקום, ייעץ לאדלסון להקים שם קזינו ודחק בו לטוס ולבדוק את העניין, בגלל האוטונומיה של האזור והתמכרותם של סינים בעלי אמצעים להימורים. לטענתו, אדלסון בדק את הרעיון והודיע לו שאינו מעוניין בכך – אך במאי 2000 חננאל פוטר מתפקידו, ואילו אדלסון ניגש בנובמבר 2001 למכרז על הקמת הקזינו יחד עם 21 חברות אחרות, זכה – והקים במקאו "אימפריה" – כולל קזינו, מסעדות ואולם קונגרסים. חננאל דרש לקבל 12% בעסקה – אך אדלסון ממשיך לטעון, כי רעיון הקזינו הגיע ממקום אחר ("החברה שלי זיהתה את הפוטנציאל העסקי"), וכי מדובר בסחיטה. מעניינת העובדה, כי בארה"ב מתנהלות נגד אדלסון תביעות דומות – גם הן של אנשים שטוענים לשותפות מרווחי הקזינו. .
פרקליטיו של חננאל, עו"ד דוד פרץ ועו"ד עדי פיגל, ניסו להוכיח, כי אחרי שחננאל העלה בפני חברו ומעסיקו לשעבר את רעיון הקזינו, אדלסון בדק את ההזדמנות העסקית במלוא הרצינות, כולל גישושים בקרב בכירי ממשלת סין לגבי השגת הרשיון להפעלת הקזינו. אדלסון מצדו טען, כי בכל הפגישות שקיים באזור, מקאו לא הוזכרה, - ושהוא החל לחשוב על הרעיון רק אחרי פיטוריו של חננאל, ש"הועזב", לטענתו, "כי היה עובד עצלן".
כשהתבקש על-ידי פרקליטיו של חננאל לתאר את אופי היחסים ביניהם, נתן אדלסון הגדרה מעניינת לחברות. "היינו מאוד חבריים, לא הכי קרובים כמו חברי ילדות, היינו חברים קרובים", אמר בעדותו ביום חמישי האחרון. בהמשך פירט לגבי הסיוע שקיבל מחננאל במסגרת יחסי החברות: "לדוגמא, הוא טיפל ופיקח שינקו את הבית והשטיחים ושיטפלו ברכבים, דברים כאלה. ההענקה מתוך חברות היתה מכיוונו. טיפול בשטיחים היה רק אחד ההיבטים של יחסי החברות".
- אתה אומר שחבר טוב מטפל בנקיון השטיחים?
"חבר טוב הוא מי שמגיע באמצע הלילה כשאתה מגיע עייף ואתה מרגיש חופשי להתקשר אליו באמצע הלילה כשישי פנצ'ר וכדומה. הטובות שהוא עשה לי מחווירות לעומת הטובות שאני עשיתי לו".
כיום לא נותר זכר ליחסי הידידות בין השניים. זהוא רק תאור חלקי שאדלסון העניק לחננאל בבית המשפט ביום שישי: "חוץ מהיותו שקרן ורמאי, הוא שלח מכתב אנונימי לעדנה בנקשטיין נשיאת השלום תל-אביב תלונה נגד אשתו של דן רביב (עוזרו של אדלסון, נ"מ), השופטת נורית רביב. הוא מנהל מסע יחסי ציבור במקאו, והמסע הזה קורה גם בלאס-וגאס וגם בתל-אביב, ולכן אני תובע אותו בלשון הרע. הוא יכה בכל אחד כדי להשיג את מטרותיו, אני מתייחס אליו כאדם מרושע, והוא מטעה את בית הדין כשהוא אומר שהוא עיוור כשרואים אותו קורא מסמך כשהנייר קרוב אליו, ואומר שהוא לא יכול לקרוא".
כשנשאל אדלסון, שאם מדובר ב"פנטזיה" של חננאל בלבד, מדוע טרח לשלוח חוקרים פרטיים לעקוב אחריו ולהשקיע משאבים בהגשת 3 תביעות נגד חננאל בארה"ב – השיב: "אני רואה בזה סחיטה. התובע פנה מאות פעמים וחמשת משרדי עורכי דין פנו לעורכי הדין שלי בהצעת פשרה לפחות 50 פעם. אם מישהו יאמין לפנטזיה שלו, הוא יקבל 2-3 מיליארד דולר, ואני נלחם חזק כי זה עניין של עקרון".
חלק נכבד מהדיון תפס הנסיון לאשר את מסלול תנועותיו של אדלסון לפני פרסום המכרז להקמת קזינו במקאו. אדלסון ניסה לשלול את האפשרות שהוא אכן הביע התעניינות פעילה בעסקי ההימורים במקום לפני המכרז. כשנאמר לו שביקר במקאו לפני כן – תיקן "רק נחתתי במקאו", כשנשאל, מדוע בחר במסלול ארוך יותר בדרך להונקונג לטאיוואן, עם נחיתה במקאו ומשם במעבורת להונקונג, במקום לטוס ישירות – השיב: "לא היה הבדל במשך הזמן, למעשה זה היה קצר ב-15 דקות".
בביקור שהיה לו במקאו, סיפר אדלסון, הוא בכלל נסע להפגש עם מישהו בבית מלון, שהיה בו גם קזינו – אך הוא יצא ממנו אחרי מספר דקות, כי "אפשר היה לחתוך את העשן בסכין ונחנקתי", וכשהוא דיבר על מקאו, זה היה רק בהתרשמות "כמה עלוב המקום, ובאילו סכומים גבוהים הם משחקים". בתשובה לשאלה על מסע שערך על ספינת הקזינו לחופי סין, הסביר אדלסון: "בספינה היו הימורים. אני לא מהמר".
כשפרקליטו של חננאל ניסה לעמת אותו עם הצטוט שלו מתוך כתבה באחד העיתונים מהתקופה שבה לטענתו לא התעניין כלל בעסקי הימורים במקאו, ובה הוא מצוטט כאומר כי "במקאו יש פעילות הימורים רצינית", בניגוד ללאס-וגאס, שבה ההימורים הרציניים נעשים בחדרים הפרטיים – אמר אדלסון: "ייתכן שאמרתי את זה. יש לי מאות אם לא אלפים ראיונות, אני לא מכיר עיתונאי שכותב הכל נכון, כולל אולי גם העיתונאים שלי". אידלסון עצמו סרב להגיב על המשפט המתנהל נגדו. "אני לא עונה על שאלות העיתונאים, למרות שאני אוהב להיות מנומס", אמר.
הדיון הנוסף צפוי להתקיים לקראת סוף מארס, למרות נסיונו של התובע לזרז את העניינים. "אני מנהל תיק זה בדיוק כמו כל תיק אחר, ולכל אחד ניתנת הזדמנות למצות את החקירה", הבטיח השופט, והעיר על חוסר הסבלנות של התובע: "בתיק שמתנהל כבר 7 שנים, שבועיים לכאן או לכאן לא עושים הרבה הבדל".

Monday, December 24th, 2007
8:37 pm
האדמה מתחת לציר פילדלפי די מזכירה גבינה שוויצרית, מרוב מנהרות שחופרים בה מבריחי הנשק. אם יש את גבינת פילדלפיה, מעניין למה אף אחד עוד לא הוציא את "גבינת פילדלפי". עם הרבה חורים.
Thursday, October 18th, 2007
11:51 pm
ציטוטים
"חלק מההחלטות שמתקבלות עכשיו ביחס לשרות הצבאי מתקבלות בעקבות לחץ ציבורי ופוליטי, ומדובר בהחלטות פופוליסטיות שיכולות להגיע לכדי אבסורד – לדוגמא, החלטות ביחס לשרות נשים בצבא", אמר אתמול האלוף (מיל') גיורא איילנד, ראש המועצה לבטחון הלאומי לשעבר, וחוקר בכיר במכון למחקרי בטחון לאומי ביום העיון השנתי של המכון. "נעשו דברים יוצאים מהכלל בשנים האחרונות, ולעשות עוד צעד קדימה ולהחליט שמעכשיו בן ובת הם אותו דבר, דהיינו יחידות הצבא ללא יוצא מהכלל יגייסו בנים ובנות אותו הדבר - זה לא קורה, זה לא יכול לקרות. המחיר של ההתעסקות בזה הוא כבד, וזה מיותר. החלטות צריכות להיות ראליות. החלטה ראלית אומרת שמקסימום בנות יחליפו בנים בתפקידי מנהלה ותומכי לחימה, ומקסימום בנים בסדיר יחליפו אנשי מילואים. זה הכיוון הנכון ולא לשים ססמה בלתי אפשרית, ולצערי בתחום הזה של צבא וחברה כל מני עמותות וזרמים משפיעים על כיוונים שהם בלתי אפשריים".


מפקד חיל האוויר לשעבר איתן בן-אליהו תקף תוכנית נוספת – התוכנית לקצר את השרות הצבאי. "צריך לדחות את קיצור השרות כמה שיותר", אמר בכנס. "היום, כשמתחתנים רק בגיל 35, לתרום שנתיים-שלוש לבטחון המדינה זה לא אסון גדול". ובהקשר של תקציב הבטחון, אמר בן-אליהו, כי "מאז מלחמת יום הכיפורים, יש תהליך של ירידה - עם כמה פיקים קטנים. כדי להחזיק צבא מאומן עם ציוד מתחדש – דרושים 140-150 מיליארד שקלים על פני 10 שנים. זה הרבה כסף, אבל אף מדינה בעולם לא נמצאת תחת איום קבוע בשלוש שכבות: טילים בליסטיים ארוכי טווח, איום תקיפה מהמדינות השכנות ואיום מבפנים".


האלוף (מיל') איילנד דיבר גם על המלחמה האפשרית הבאה, ומתח ביקורת על הטכנולוגיות הגבוהות שנוסו במערכה האחרונה: "יכולה להיות מלחמה כשאנחנו נצליח מאוד מול כוחות היבשה, נניח, של הצבא הסורי – והם יצליחו נגד העורף שלנו, וככל שהמלחמה תתארך, שני הצדדים יצליחו יותר – אבל במגרשים שונים.
כשאנחנו מדברים על שינויים כמו הכנסת מסכי פלאזמה וכד' – הבעיה היא שהגבול במקרה הזה רחוק מדי. התבקשתי על-ידי הרמטכ"ל לחקור את חטיפתו של גלעד שליט. המיקום של מפקדת החטיבה מהארוע זה משהו כמו 3 דקות נסיעה בג'יפ. המח"ט והמג"ד במשך 3 שעות במכשירי הקשר ואז בפלאפון ניסו להבין מה קורה. אם הפרוייקט הזה עולה 4 מיליארד שקל, צריך להבין אילו מגבלות הוא מביא. אני יכול ליצור מכשיר שיחתוך גזר בדיוק של מיקרון במרחק של 10 קילומטר בשלט רחוק, אבל השאלה היא האם אני צריך את המוצר הזה".
Friday, September 21st, 2007
9:45 am
השמנה לומדת לשחות...
Thursday, September 20th, 2007
9:06 pm
"השבטים האבודים"
מספר העולים לישראל יורד מדי שנה, זרם היורדים מתגבר – וזה נותן תמריץ חדש למחפשי "השבטים האבודים" של ישראל, לחלץ אותם מכל מני פינות נידחות בעולם ולהשיבם לשורשים. המדינה מהססת לקבל אותם בזרועות פתוחות, אך קשה להתעלם מהתופעה. בלא מעט מדינות בעולם יש היום קבוצות שטוענות להיות צאצאים של עשרת השבטים האבודים, שהוגלו על-ידי האשורים בשנת 722 לפני הספירה, - או קבוצות שהתגיירו במרוצת ההסטוריה מסיבות שונות. מ-"יהודי הג'ונגל" בפרו וצאצאי האנוסים - ועד היהודים הסינים, או בני שבט הטוטסי העבריים, כולם יכולים להיות עולים בפוטנציה, וחלקם כבר החלו לזרום לכאן. אפילו הטליבן, למרות חוסר החיבה הבולט לישראל, הם בעצם קרובי משפחה שלנו, בני אחד השבטים הגדולים באפגניסטאן שמכנים עצמם "בני ישראל". רשימה חלקית של מאגר העליה האלטרנטיבי.
Read more...Collapse )
Monday, September 10th, 2007
8:49 am
מקור ההשראה: אתר נאו-נאצי רוסי, שהתמחה בהכאת דרי רחוב ועובדים זרים
תוספת קטנה לסיפור הנאו-נאצי.
ברוסיה יש לא מעט אתרים לאומנים, שחלקם מציגים גם חומרים אנטישמים וגם ספרים להורדה העוסקים בגזענות המתובלת ב"רוח מדעית". אך האתר ששימש השראה ישירה לכנופיה שנעצרה בפתח-תקווה היה מציג תכנים מזוויעים במיוחד. חברות נאו-נאצים תחת השם "פורמט 18" העלו לאתר שלהם תשדירים שבהם תיעדו את עצמם מרביצים באכזריות לדרי רחוב ועובדים זרים שבאו לעבוד ברוסיה. בחלק מהמקרים לפי אכזריות המכות, ספק אם הקרבנות הצליחו לשרוד את זה.
החבורה מפתח-תקווה העתיקה את דפוס פעולתם של "אחיהם הגדולים" ממוסקבה – ולפני מספר חודשים הם העלו לאתר של "פורמט 18" תשדיר משלהם, וציינו בגאווה שמדובר במעשה שקרה בישראל.
זלמן גיליצ'נסקי, יו"ר עמותת "דמיר" שעוסקת במאבק נגד אנטישמיות בישראל, נדהם אז לגלות את התשדיר באתר.
"זה היה כל כך מזוויע ולא הגיוני, שסרבתי להאמין לזה", הוא נזכר. "אבל כדי להיות בטוח, שלחתי לינק לתשדיר הזה לכמה פורומים בישראל – והגולשים זיהו גם את המקום – פארק ליד שוק הכרמל – וגם את התוקפים. הם פשוט חיקו אחד לאחד את "פורמט 18", שהם הקבוצה הנאו-נאצית הכי אלימה ברוסיה".
זה כבר לא היה סיפור של בני-נוער מורדים ואתרים נאו-נאצים סתמיים בישראל – אלא קשר ישיר עם חבורה הכי אלימה ברוסיה. אני לא יודע מה יכול היה להיות השלב הבא – אולי רציחות, כמו ברוסיה.
והתחזית שלי לא אופטימית, כי אני רואה שברוסיה הקהילה הנאו-נאצית צומחת במהירות, והרבה צעירים מפה קשורים לחברים האלה ברוסיה דרך האינטרנט. שם כל הזמן רואים הסלמה בתופעות האלימות – והצעירים כאן משקפים אותם כמראה. פונים אלינו עם תלונות על תקיפות וקללות נאו-נאציות ואנטישמיות כמעט מכל הערים – בת-ים, ירושלים, תל-אביב, קריות… אולי מעכשיו הם יהיו זהירים יותר, אבל זו הפעם הראשונה ב-7 שנות פעילותנו, שהמשטרה באמת עושה משהו בנידון. אולי פשוט אין להם כוח להתעסק עם "הקהילה הרוסית".
באשר לאתר "פורמט 18" המוסקבאי – הוא הורד מהרשת לאחר מעצרו של העומד בראש הקבוצה הנאו-נאצית מקסים מרצינקביץ' בן ה-20 ביולי הקיץ, בחשד לביצוע רצח.
Thursday, September 6th, 2007
4:10 am
של זליכה j'accuse
החשב הכללי ד"ר ירון זליכה שוב תקף אתמול בחריפות את ראש הממשלה אהוד אולמרט, מקורביו ושרים בכירים. "לא היה לי יום אחד של שקט אך היה הרבה מאוד רפש", סיפר בנאומו בטקס קבלת אות המופת של עמותת אומ"ץ. "התקפות פחדניות של בכירים אנונימיים בסקטור הציבורי, איומים, לחצים, גידופים, השמצות ושקרים פרי עטם של שכירי עט נוסח "פראבדה" - עד כדי גיוס העצב הרגיש ביותר של החברה בישראל – השכול – כנגדי. אך בכך לא היה די. שני ראשי ממשלה ברצף ביקשו לפטר אתי מראשית כהונתי ועד לרגע זה ממש. הראשון סרב לפתוח חוזים שנחתמו וביקש לפטור ממכרז גופים שחפץ משום מה ביקרם.
ואילו השני – הו, השני - אי אפשר להכביר במלים על מעשיו.


Read more...Collapse )
Wednesday, September 5th, 2007
8:38 am
מי מרוויח ממיסוד הזנות?
הרעיון של מיסוד הזנות עולה בתור פתרון קסם בכל דיון על הסחר בנשים: תומכי הרעיון טוענים שזה יאפשר לזהות ולהרחיק מתעשיית המין גורמים פליליים, לשמור על זכויות הנשים ולמנוע מטרד לציבור. גם המדינה אמורה להרוויח ממיסוי בתי הבושת הממוסדים. אך דו"ח חדש של מוקד סיוע לעובדים זרים בישראל קובע, כי מי שמרוויח ממיסוד הזנות זו בעיקר המדינה והסרסורים – בעוד הנשים נשארות מפסידות בדיוק כמו שהיו. למסקנות אלה הגיעו בארגון על סמך מחקר השוואתי שבדק את הניסיון של ארבע מדינות שבחרו למסד את התופעה: הולנד, גרמניה, אוסטרליה ומדינת נבאדה בארצות הברית.
כך, לדוגמא, נראים חייה של פרוצה בנבאדה, שם קיימים 36 בתי בושת חוקיים: תחילה היא צריכה להוכיח שבית בושת מסוים מוכן להעסיקה, ואז עליה לעבור שורת בדיקות רפואיות כולל איידס ומחלות מין- במימון עצמי. גם אחרי תחילת העבודה, היא תאלץ לעבור בדיקות סדירות. אם בדיקת האיידס מעלה תוצאה חיובית, יישלל ממנה הרישיון לעסוק בזנות. לקוחות, לעומת זאת, לא מחויבים להיבדק. במסגרת תהליך קבלתה לבית הבושת, תידרש האישה לוותר על סודיות רפואית ולמסור לשריף פרטים מלאים על עברה, ולמסור טביעות אצבע וצילום. לאחר סיום כל הבדיקות וקבלת אישור השריף, תקבל האישה מעמד של "זונה מורשית" ויונפק לה כרטיס עובד
Read more...Collapse )
Tuesday, August 28th, 2007
11:45 am
ועוד ספר...
"האדמנט האדום"
מאת יוליה וינר



מיכאיל צ'ריקובר, עולה חדש מחבר המדינות ונכה המתקרב לגיל הפנסיה, מבלה את רוב זמנו ליד החלון בדירה הירושלמית הקטנה שלו, אורג שטיחים, בוהה בעוברי אורח, מתפלסף – ומנהל מלחמת התשה מול בעלי המסעדה הרעשנית בחצר ביתו. חייו משעממים להפליא, אך הוא גם אינו מחפש שעשועים – מקטין ראש מטבעו, הוא מעדיף לשמור את האבחנות הגזעניות למדי שלו על החיים בישראל לעצמו, וליהנות מהדברים הקטנים – אוכל, צבעים של הטלאים מהם אורג את השטיחים, וכד'. עד שיום אחד לידיו במקרה מתגלגל אוצר: אוסף נדיר של יהלומים השווה מיליוני דולרים, עם "האדמנט האדום" – יהלום אדום נדיר בגודלו ויופיו. האבנים מוחבאות על-ידי עבריינים באחד משקי הטלאים המשמשים את צ'יריקובר לעבודתו, וכשהם אינם מצליחים למצוא את החבילה עם היהלומים – בתגרה אלימה הם מחסלים אחד את השני. הגיבור חושב שכאן תמו כל צרותיו ומתחיל לבנות תוכניות על מכירת האבנים – ומה הוא יעשה אתם. אך החלומות הכי וורודים שלו אינם יצירתיים במיוחד: הוא לא ממש מצליח לחשוב על מה יעשה עם הכסף, חוץ מרכישת ווילה ועוד כמה מותרות.
בהדרגה הוא מבין בחרדה, שאנשים נוספים מגלים עניין באבנים היקרות:
Read more...Collapse )
11:36 am
ועוד ספר...
"בהלה
מאת ולדימיר מקנין




פטר אלבין, פנסיונר המתגורר באחד ממתחמי הדאצ'ות (בתי קיץ) ליד מוסקבה, מטפח תחביב מסוכן: בלילות ירח מלא הוא מסתובב בין בתי הנופשים, ועוקב אחר בחורות צעירות בשנתן. עם הזמן, האובססיה משתלטת עליו, והוא הולך צעד אחד רחוק יותר: מנצל את העובדה שמתוך שינה ובחושך אינן מזהות גבר זר, מלטף אותן ואף שוכב אתן, כשהבעל לא נמצא. הנשים, רובן ככולן, מזהות בשלב זה או אחר של ההכרות הלילית, שמדובר בפולש – אך למרבה ההפתעה, רובן מגלות עניין בהרפתקה – מי מתוך סקרנות, מי מתוך רחמים על הזקן. ברוב האפיזודות, הבנויות כסדרה של סיפורים קצרים, העלילה די חוזרת על עצמה – הבחורה מופתעת, נבהלת – אם כי לא ברור, מי ברגע הזיהוי מופתע יותר – הזקן או ה"קרבן" שלו, - וכשהזקן מכין לעצמו פתח מילוט עם הצהרה, שהוא "התבלבל בדאצ'ה" – מנסות לחפות עליו, אם ברקע מופיע הבעל. באחד "הרומנים" הליליים הגיבורה הצעירה והיפה (הן כולן כאחת צעירות ויפות) מסגירה את הזקן לבעלה, ויחד הם מחליטים לשלוח אותו להסתכלות לבית חולים פסיכיאטרי.
Read more...Collapse )
11:28 am
ועוד ספר...
Radiance \ Shaena Lambert


7 שנים אחרי נפילת פצצות האטום האמריקניות על הירושימה ונגסאקי באוגוסט 1945, קבוצת פעילי שלום מארה"ב יוזמים פרויקט ייחודי: הבאת נשים יפניות צעירות, הסובלות מכוויות על פניהן בעקבות הפיצוצים, לניתוחים פלסטיים חינם, מעבר לים. הראשונה מבין "עלמות הירושימה" לנחות בנמל התעופה על שם קנדי היא קייקו קיטיגאווה בת ה-18, ששכלה בפיצוץ את אמה וסבה, ואת פניה שלה מעטרת מאז הפיצוץ צלקת מפחידה. קייקו נבחרה בקפדנות מתוך מאגר נפגעות הפיצוץ, במטרה לשמש "קרבן פצצת האטום האידאלית", שכן מארחיה מצפים ממנה בתמורה לניתוח היקר להפוך למסבירנית, שתדבר נגד הניסויים האטומיים. אך כל ניסיונותיהם לגרום לה לדבר על החוויה הטראומטית שעברה עולים בתוהו: קייקו עוברת את הטיפולים בבית החולים, מספרת על ילדותה בהירושימה, אך מתחמקת מלספר על היום שבו הפצצה נפלה על העיר שלה.
דייזי לורנס, "האם המארחת שלה", עקרת בית מפרוור ניו-יורקי, שעברה מספר הפלות טבעיות ונותרה ללא ילדים, מנסה למצוא מפתח אל לבה ולגרום לה "להרגיש בבית". אך ככל שדייזי נחמדה יותר אליה ומנסה לגונן עליה, קייקו נלחצת יותר. בהדרגה ובאכזבה מגלה דייזי, כי הבחורה הצעירה משקרת לה, גונבת חפצים, ובעיקר מנסה להתאים את עצמה לציפיות האחרים, - מבלי להיחשף באמת ובלי כל כוונה לתת מעצמה ל"פרויקט".
Read more...Collapse )
[ << Previous 20 ]
About LiveJournal.com