נטשה מוזגוביה

לא הרבה לפני הבחירות לנשיאות ארה"ב, מיכה ברגדייל (26), מתאם קשרי השטח מול הקהילות היהודיות במטה של ברק אובמה, סוף סוף מתחיל לראות את פירות עבודתו. היום הוא מרגיש מספיק בטוח בניצחונו העתידי של אובמה, כדי לקפוץ לשבוע לביקור בישראל לוועידה הבינלאומית של יזמים צעירים יהודים של המרכז ליוזמות מנהיגות, בשיתוף עם תגלית. במסגרת הביקור, הוא התייצב יחד עם 120 פעילים  יהודים צעירים אחרים מ-28 מדינות לצבוע ולשפץ את מרכז הקליטה במבשרת ציון, בו מתגוררים עולים מאתיופיה. לאחר חודשים מתישים של ישיבות סיעור מוחות, כתיבת אינספור מכתבים, התרוצצות בין בתי הכנסת, הכנסים והארגונים השונים במסגרת עבודתו במטה הבחירות, - הוא חש שהחשדנות כלפי אובמה מתחילה להתפוגג. גם הניצחון על הילרי קלינטון במסגרת המקדימות במפלגה הדמוקרטית לא הפתיע אותו, למרות היתרון העצום אתו החלה את המרוץ. "היינו הרבה יותר פעילים בשטח והרבה יותר נלהבים. להילרי הייתה תמיכה רצינית במפלגה עצמה, אבל אנחנו לא בחלנו בהתרוצצות מדלת לדלת, במיוחד באיווה, שם החל המהפך. אין דרך אחרת להפריך את השמועות והדעות הקדומות. אז רצים, מוודאים שאנשים נרשמו לבחירות, מספרים שהוא לא מוסלמי, ושהוא תומך בירושלים המאוחדת, ושהוא טוב ליהודים. עם הצעירים אין לנו בעיה, הם מתלהבים ממנו, - ודרכם אנחנו מקווים להשפיע גם על ההורים והסבים, שהם הרבה יותר קשים".

כמו אובמה, שצפוי להתמודד בגיל 47 מול מועמד המבוגר ממנו ברבע מאה, גם ברגדייל הוא סוג של ילד-פלא. הוא סיים את התואר במנהל עסקים בגיל 18 והקים חברה לייעוץ טכנולוגי לחברות עסקיות. למרות הלו"ז הצפוף שלו בעבודה, במקביל הוא מקדיש את מלוא מרצו לקמפיין של אובמה. הנקודה המשעשעת היא שבשנת 2000 ברגדייל עבד דווקא עם המתחרה העתידי של אובמה, הסנטור הרפובליקני ג'ון מקיין, בתור מנהל השטח הארצי האחראי על גיוס קולותיהם של הצעירים והסטודנטים. "אני מאוד מכבד את מקיין וחושב שהוא עשה הרבה בשביל ארה"ב", הוא אומר. "אבל לדעתי אין לו חזון שנכון לאמריקה העכשווית. מקיין של שנת 2000 שהכרתי ומקיין של 2008 זה לא אותו הדבר. פעם הוא לא היה נשען ככה על השמרנים הנוצרים. עכשיו כנראה אין לו ברירה. המלחמות של ארה"ב מעוררות הרבה רגשות אנטי-אמריקאים בעולם, ואילו אובמה התנגד למלחמה בעיראק כשזה עוד לא היה אופנתי".

את אובמה הוא הכיר לפני 4 שנים בשיקגו, "כשהוא עוד לא היה מפורסם". "אחד הדברים שמשך אותי אליו – תמיכתו בקהילה היהודית שם, למרות שזה לא היה קל נוכח השסע בין הקהילות היהודית והאפרו-אמריקאית בארה"ב בעשורים האחרונים. אני לא חושב שהוא תכנן לרוץ לנשיאות כבר ב-2008, אבל הרבה אנשים האמינו בו ועודדו אותו, וזה נראה כשהזדמנות של פעם בחיים".

חלק מהתגובות שברגדייל שמע ביחס לאובמה במהלך עבודתו גרמו לו, לטענתו, להלם. "היו אנשים שאמרו שהם לא יצביעו לאיש שחור, פשוט ככה, ישירות. היו אחרים, שמצאו ניסוחים עקיפים יותר, ש"אמריקה עוד לא מוכנה לנשיא שחור", כי לא נעים להם. אבל הצבעה זה עניין אישי, מה, אתה מסתכל למה אחרים מוכנים או לא?"

גם ברגדייל בונה על הקסם האישי של אובמה. "אני עובד בשבילו בגלל שאני מאמין במדיניות שלו, אבל ברור שגם לכריזמה שלו יש תפקיד. אבל הוא מאוד נזהר שזה לא ייראה כאילו מדובר רק בו ובאישיותו, אלא במדיניות שהגיעה הזמן לקדם אותה, ובאנשים ששותפים לרעיון הזה. אחרי הנאומים הגדולים והסוחפים שלו, לאנשים קשה להאמין שהוא יותר אוהב להקשיב, וכשהוא נכנס לחדר עם הצוות, הוא מקשיב למה שיש לכל אחד להגיד, ומרגישים שהדעה של כל אחד חשובה לו. הוא גם מאוד יסודי בגישה שלו ולומד נושאים לעומק. אני חושב שבמהלך קמפיין הבחירות המקדימות הוא הפך למועמד טוב יותר, כי היום הוא מבין טוב יותר את הגיוון של החברה האמריקאית, את האינטרסים והשאיפות השונים. בניגוד לשינויי התדמית של הילרי, הוא נשאר עצמו לאורך כל הדרך. הוא מאוד נהנה מדיבור עם אנשים, קשרים של אחד על אחד. בנושאי החוץ, למקיין יש אולי נסיון צבאי, אבל לאובמה יש לא מעט ניסיון אישי. הוא בא ממשפחה מעורבת, גדל באינדונזיה, יש לו משפחה בקניה – ברור שזה ייתן לו פרספקטיבה שונה על מדיניות החוץ. לנו חשובה גם תמיכתו בקהילה היהודית שאני עד לקשריו החמים עמה כבר שנים, הרבה לפני נאומו באיפא"ק. הוא מאוד מכבד ערכים יהודים, כמו תיקון עולם. מקיין אוהב שאלות ספציפיות, ואובמה זורם אתך, יותר קז'ואל. בניגוד לג'סי ג'קסון שרץ ב-1984 במפורש כמועמד השחור לנשיאות, במקרה של אובמה התקשורת היא זו שמדגישה את זה. לצערי, האמריקאים עדיין שופטים לפי הצבע, וגם אם אחד מהוריך לבן – אם אתה שחור, אתה שחור. אנחנו עדיין מדברים רק כמה עשרות שנים אחרי הסגרגציה, וזה סמלי ומעורר רגשות חזקים אצל אנשים, - אבל הוא לא מחפש אפליה מתקנת".

כבר שבע שנים בבית הדין לעבודה בדרום תל-אביב מתנהל התיק נגד מי שהוגדר כיהודי העשיר בעולם, אך רק לקראת סוף השבוע האחרון הגיע לאולם המשפט הנתבע בכבודו ובעצמו: המיליארדר שלדון אדלסון, הבעלים של עשרות חברות המעסיקות לטענתו כ-30000 עובדים, מלווה בקרובי משפחתו, עורכי דינו, מאבטחו ועוזריו. באולם הצפוף, המונה רק ספסלים ספורים, הדיון נראה כמעט משפחתי – עם אדלסון, הלבוש בחליפת פסים כחולה, אוחז ביד אחת במקל הליכה ומחבק ביד שנייה את אשתו ד"ר מירי אדלסון ומתאמץ להבין את התרגום בין חילופי הדברים בעברית. והשופט אילן איטח משיב לתלונותיו של אדלסון על כך שהוא "מתקשה להתרכז ולענות כשכולם מדברים בבת אחת, ועוד בעברית" בבדיחות, ש"אם מר אדלסון היה מתגורר בישראל במשך שנה רצוף, הוא היה לומד גם להקשיב וגם לדבר בו זמנית".
"אני אתאמן", הבטיח אדלסון.
בחוגים היהודים, מעבר לכבוד שרוכשים לו על הונו והשפעתו (בספטמבר 2006 הגיע למקום השלישי בדירוג אילי ההון של מגזין ה"פורבס") ולפעילותו הפילנתרופית, אומרים שהמיליארדר החביב ובעל ההומור נמצא איפה שהוא נמצא גם בזכות אחיזת הברזל שלו בכל הקשור להתנהלות העסקית, ובעסקים כנראה אין חברים. כמה פרטים מהמשפט המתנהל כעת בישראל מאשרים את ההשערה, שאדלסון הוא לא האיש שכדאי להסתבך אתו. האיש שהגיש תביעה נגדו, "זכה" לתביעות נגדיות מצד אדלסון בארה"ב להחזרת כספים (בין היתר על הוצאות על מזכירה שלטענת אדלסון עבדה בשביל ידידו לשעבר אישית, ולא בשביל החברה, הוצאות טלפון ורכב) – וגם שכר חוקרים פרטיים במטרה לצרף לתיק המשפטי סרט בגנותו של המועסק לשעבר.
את התביעה נגדו הגיש מי שהיה מנהל העסקים שלו בעבר בישראל וידידו, משה חננאל. לטענת חננאל, לקראת מעברו של אזור מקאו, שהיה מושבה פורטוגזית, לידי סין, הוא זיהה את הפוטנציאל של עסקי ההימורים במקום, ייעץ לאדלסון להקים שם קזינו ודחק בו לטוס ולבדוק את העניין, בגלל האוטונומיה של האזור והתמכרותם של סינים בעלי אמצעים להימורים. לטענתו, אדלסון בדק את הרעיון והודיע לו שאינו מעוניין בכך – אך במאי 2000 חננאל פוטר מתפקידו, ואילו אדלסון ניגש בנובמבר 2001 למכרז על הקמת הקזינו יחד עם 21 חברות אחרות, זכה – והקים במקאו "אימפריה" – כולל קזינו, מסעדות ואולם קונגרסים. חננאל דרש לקבל 12% בעסקה – אך אדלסון ממשיך לטעון, כי רעיון הקזינו הגיע ממקום אחר ("החברה שלי זיהתה את הפוטנציאל העסקי"), וכי מדובר בסחיטה. מעניינת העובדה, כי בארה"ב מתנהלות נגד אדלסון תביעות דומות – גם הן של אנשים שטוענים לשותפות מרווחי הקזינו. .
פרקליטיו של חננאל, עו"ד דוד פרץ ועו"ד עדי פיגל, ניסו להוכיח, כי אחרי שחננאל העלה בפני חברו ומעסיקו לשעבר את רעיון הקזינו, אדלסון בדק את ההזדמנות העסקית במלוא הרצינות, כולל גישושים בקרב בכירי ממשלת סין לגבי השגת הרשיון להפעלת הקזינו. אדלסון מצדו טען, כי בכל הפגישות שקיים באזור, מקאו לא הוזכרה, - ושהוא החל לחשוב על הרעיון רק אחרי פיטוריו של חננאל, ש"הועזב", לטענתו, "כי היה עובד עצלן".
כשהתבקש על-ידי פרקליטיו של חננאל לתאר את אופי היחסים ביניהם, נתן אדלסון הגדרה מעניינת לחברות. "היינו מאוד חבריים, לא הכי קרובים כמו חברי ילדות, היינו חברים קרובים", אמר בעדותו ביום חמישי האחרון. בהמשך פירט לגבי הסיוע שקיבל מחננאל במסגרת יחסי החברות: "לדוגמא, הוא טיפל ופיקח שינקו את הבית והשטיחים ושיטפלו ברכבים, דברים כאלה. ההענקה מתוך חברות היתה מכיוונו. טיפול בשטיחים היה רק אחד ההיבטים של יחסי החברות".
- אתה אומר שחבר טוב מטפל בנקיון השטיחים?
"חבר טוב הוא מי שמגיע באמצע הלילה כשאתה מגיע עייף ואתה מרגיש חופשי להתקשר אליו באמצע הלילה כשישי פנצ'ר וכדומה. הטובות שהוא עשה לי מחווירות לעומת הטובות שאני עשיתי לו".
כיום לא נותר זכר ליחסי הידידות בין השניים. זהוא רק תאור חלקי שאדלסון העניק לחננאל בבית המשפט ביום שישי: "חוץ מהיותו שקרן ורמאי, הוא שלח מכתב אנונימי לעדנה בנקשטיין נשיאת השלום תל-אביב תלונה נגד אשתו של דן רביב (עוזרו של אדלסון, נ"מ), השופטת נורית רביב. הוא מנהל מסע יחסי ציבור במקאו, והמסע הזה קורה גם בלאס-וגאס וגם בתל-אביב, ולכן אני תובע אותו בלשון הרע. הוא יכה בכל אחד כדי להשיג את מטרותיו, אני מתייחס אליו כאדם מרושע, והוא מטעה את בית הדין כשהוא אומר שהוא עיוור כשרואים אותו קורא מסמך כשהנייר קרוב אליו, ואומר שהוא לא יכול לקרוא".
כשנשאל אדלסון, שאם מדובר ב"פנטזיה" של חננאל בלבד, מדוע טרח לשלוח חוקרים פרטיים לעקוב אחריו ולהשקיע משאבים בהגשת 3 תביעות נגד חננאל בארה"ב – השיב: "אני רואה בזה סחיטה. התובע פנה מאות פעמים וחמשת משרדי עורכי דין פנו לעורכי הדין שלי בהצעת פשרה לפחות 50 פעם. אם מישהו יאמין לפנטזיה שלו, הוא יקבל 2-3 מיליארד דולר, ואני נלחם חזק כי זה עניין של עקרון".
חלק נכבד מהדיון תפס הנסיון לאשר את מסלול תנועותיו של אדלסון לפני פרסום המכרז להקמת קזינו במקאו. אדלסון ניסה לשלול את האפשרות שהוא אכן הביע התעניינות פעילה בעסקי ההימורים במקום לפני המכרז. כשנאמר לו שביקר במקאו לפני כן – תיקן "רק נחתתי במקאו", כשנשאל, מדוע בחר במסלול ארוך יותר בדרך להונקונג לטאיוואן, עם נחיתה במקאו ומשם במעבורת להונקונג, במקום לטוס ישירות – השיב: "לא היה הבדל במשך הזמן, למעשה זה היה קצר ב-15 דקות".
בביקור שהיה לו במקאו, סיפר אדלסון, הוא בכלל נסע להפגש עם מישהו בבית מלון, שהיה בו גם קזינו – אך הוא יצא ממנו אחרי מספר דקות, כי "אפשר היה לחתוך את העשן בסכין ונחנקתי", וכשהוא דיבר על מקאו, זה היה רק בהתרשמות "כמה עלוב המקום, ובאילו סכומים גבוהים הם משחקים". בתשובה לשאלה על מסע שערך על ספינת הקזינו לחופי סין, הסביר אדלסון: "בספינה היו הימורים. אני לא מהמר".
כשפרקליטו של חננאל ניסה לעמת אותו עם הצטוט שלו מתוך כתבה באחד העיתונים מהתקופה שבה לטענתו לא התעניין כלל בעסקי הימורים במקאו, ובה הוא מצוטט כאומר כי "במקאו יש פעילות הימורים רצינית", בניגוד ללאס-וגאס, שבה ההימורים הרציניים נעשים בחדרים הפרטיים – אמר אדלסון: "ייתכן שאמרתי את זה. יש לי מאות אם לא אלפים ראיונות, אני לא מכיר עיתונאי שכותב הכל נכון, כולל אולי גם העיתונאים שלי". אידלסון עצמו סרב להגיב על המשפט המתנהל נגדו. "אני לא עונה על שאלות העיתונאים, למרות שאני אוהב להיות מנומס", אמר.
הדיון הנוסף צפוי להתקיים לקראת סוף מארס, למרות נסיונו של התובע לזרז את העניינים. "אני מנהל תיק זה בדיוק כמו כל תיק אחר, ולכל אחד ניתנת הזדמנות למצות את החקירה", הבטיח השופט, והעיר על חוסר הסבלנות של התובע: "בתיק שמתנהל כבר 7 שנים, שבועיים לכאן או לכאן לא עושים הרבה הבדל".