mozgovaya_n (mozgovaya_n) wrote,
mozgovaya_n
mozgovaya_n

"יום מחייו של אופריצ'ניק"\ולדימיר סורוקין

ולדימיר סורוקין, הנאמן להרגלו לשלב ביקורת חברתית ופוליטית נוקבת עם סצינות המעוררות בקורא בחילה מיידית, יוצר הפעם חיבור בין רוסיה של שנת 2028 לבין עבר הדמים שלה מהמאה ה-16. אופריצ'ניקים היו גדודים מיוחדים שהוקמו על-ידי הצאר איוון האיום במסגרת הרפורמה הפוליטית שלו בשנת 1565. הגדודים, מעין משטרה חשאית הממונה על בטחונו של הצאר, שילבו אנשים המשתייכים למעמדות שונים, אך המשותף להם היה - השבועה לוותר על משפחותיהם לטובת השרות של הצאר – וסמלי ההשתייכות לאופריצ'ניקים - ראשו של כלב ומטאטא, המסמלים נחישות "לכרסם בבוגדים" ו"לטאטא אותם החוצה". ברוסיה של העתיד, המונרכיה והחלוקה למעמדות קמים לתחייה, ואילו המדינה עצמה מוקפת ב"חומה הרוסית הגדולה". בראשית העידן החדש הזה אזרחי רוסיה שורפים במדורת ענק בכיכר האדומה את הדרכונים שלהם,


וכעת בחנויות יש רק שני סוגי מוצרים לבחירה (סיגריות "מולדת" עם פילטר ובלי וכד'), כדי לא לתת לעם להתלבט. סין היא השותפה המרכזית של רוסיה, שהופכת למנותקת משאר המדינות. וכדי לבסס את שלטונו, השליט משחזר גם את גדודי האופריצ'ניקים – קבוצה נאמנה, שלא בוחלת בשום אמצעי כדי לחסל את "הבוגדים" וכל מי שנראה כמאיים על השלטון. בטלוויזיה משודרות לעתים תכופות הוצאות להורג של "אויבי העם", למטרות חינוכיות. שמות של כל נציגי העמים שהוחזרו לחיק האימפריה הרוסית, שונו בהתאם למוצאם – כך, היהודים הופכים ל"ברוך", "משה" וכד', בפקודה. ספרים "פוגעניים" נשרפים, ובהוראה מלמעלה, משתנה גם השפה של הרוסים – הם נאלצים לדבר במעין עגה עתיקה, ועל ניבולי פה סופגים בפומבי עונשים גופניים. האופריצ'ניקים מסתובבים ברחבי רוסיה במרצדסים אדומים עם ראש הכלב מקדימה ומטאטא מאחור, מחסלים את אויבי השלטון בזכות מעמדם המיוחד ואמון השליט שהם נהנים ממנו בדרך הם גם גורפים מהצד רווחים מהמכס, גובים דמי חסות ומשתמשים בסמים יקרים.
הרומן מתאר יום אחד מחייו של אנדריי קומיאגה, אחד האופריצ'ניקים הבכירים. הוא מתעורר מצלצול הטלפון הנייד, שהרינגטון שלו – הקלטה של עינוי, המתעדת הצלפות שוט, אנחות ובכי של הקרבן. תחילה הוא נוסע עם חבריו לתלות איש שלטון שמעד, שם הם מבצעים גם אונס קבוצתי באשתו ושורפים את חווילתו. לאחר מכן הוא צריך להשפיל בפומבי אמן שהעז בהופעתו לרמוז על שעשועי המין של אשת השליט העליון, לקפוץ למגדת עתידות בהוראת אותה אשת השליט העליון, לבדוק את "הכשרות האידאולוגית" של מופע גדול המתוכנן לחג, ובדרך גם לפתור סכסוך עם המכס על גביית "דמי החסות" מהיבואנים הסינים. בין לבין הוא מספיק לעשות גם לביתו – לקחת סם הזיות בתמורה להבטחת חסות, מאחת הבלרינות של התארטון "בולשוי", ובשעות הערב – להשתתף בסעודה המסורתית של האופריצ'ניקים ובפולחן האחווה המתבטא באורגיה הומוסקסואלית, כשכל הנוטלים בה חלק מסודרים בתור "רכבת" אחד אחרי השני, - ולסיום, בשעשוע אכזרי של "קידוח רגליים" אחד לשני. היום הארוך נגמר לקראת הבוקר שלמחרת, כשברור שבקרוב הגיבור שוב יקום לשרת במרץ את המולדת.
הדבר שהופך את הרומן למשעשע בשפת המקור, זו העגה שבה מדברים הגיבורים – הם מתאמצים להתאים את השפה הארכאית למציאות העכשווית, ברמה של התעקשות לכנות את הטלוויזיה "בועת המידע", ולהשתמש בקריאות שהיו אופייניות לאופריצ'ניקים המקוריים של המאה ה-16. מוטציה זו של השפה היא עוד רמז סאטירי – סורוקין עצמו נתקל בדרישת תנועת התומכים הצעירים של פוטין "להפסיק לזהם" את השפה הרוסית, וברומן שלו שינוי השפה בא בהוראה ברורה מלמעלה. מעבר לשפה, הרומן מורכב מגימיקים טיפוסיים של סורוקין, שמערבב חומרים על פי המתכון הבדוק של שערורייה: הזיות הגיבור בהשפעת הסמים, סצינות אונס, סצינות הומוסקסואליות, סצינות אלימות – כשהכתיבה עצמה קולחת, על גבול הקיטשיות ומונולוגים של הגיבור המרוצה מעצמו במאת האחוזים ומשוכנע בצדקתו.
עבור הקורא הרוסי, מדובר בסאטירה עכשווית עוקצנית ביותר, על רקע ניסיונותיה של רוסיה למצוא בעקבות התפרקות בריה"מ את "הרעיון הלאומי" החדש שלה. בשנים האחרונות נעשו לא מעט ניסיונות לאמץ במסגרת הממלכתיות העכשווית של רוסיה סמלים של האימפריה הצארית, כולל שחזור מעמדה של הכנסייה הפרבוסלאבית והצטלבויות אובססיביות של בכירי השלטון – אנשי הק.ג.ב. לשעבר. כך שבשביל קוראים רוסים רבים, על רקע חניקת חופש הביטוי ברוסיה ודיבורים על "הדרך הייחודית" של רוסיה, לא מדובר בדיסטופיה, אלא סוג של גרוטסקה שבהחלט יש לה אחיזה במציאות. אין ספק שבשביל הקורא הישראלי, הרומן עלול לאבד את העוקץ הסאטירי שלו וגם חלק מהקסם שמושתת על המשחק עם השפה "העתיקה-חדשה". הקורא הישראלי בטח יתקשה לזהות את הפרודיות על השירים המוכרים לקורא הרוסי ואת המציאות העכשווית המבצבצת מבעד לכיסוי "העתידני" של הרומן.
בקיצור, סורוקין הוא אחד הסופרים המודרניים החשובים של רוסיה, שמעורר כבר שנים פולמוס חם בארצו. למיטב זכרוני, ספריו עוד לא תורגמו לעברית, ולפחות כמה מהם בהחלט ראויים לכך.

לפני כמה שנים יצא לי לדבר אתו, היה מעניין J


זו הכתבה מאז...

"אני? פורנוגרפיה? "

ספריו כוללים עינויים אכזריים, פדופיליה, קניבליזם, הזיות, סמים, וגם סצינת מיטה סאדו-מזוכיסטית בין סטלין לחרושצ'וב • בביקור ראשון בארץ, הסופר הרוסי השנוי-במחלוקת ולדימיר סורוקין לא מבין על מה המהומה: „הדבר הכי חשוב שעשיתי עד היום, הייתי אני עצמי"

הסופר הרוסי ולדימיר סורוקין לא מפסיק לייצר שערוריות. לפני שנתיים שרפו את ספריו בכיכר במוסקבה ונפתחה נגדו חקירה פלילית, אחרי שבספרו תיאר סצינת מיטה סאדו-מזוכיסטית בין יוסף סטלין לניקיטה חרושצ'וב.



כיום הוא עומד במרכזה של סערה חדשה. התיאטרון „בולשוי" האגדי העלה אופרה על-פי הליברית שלו על מדען יהודי-גרמני, ו‭293-‬ חברי הפרלמנט הרוסי הצביעו בעד ההחלטה להורות לוועדת התרבות של הדומה לבדוק את „נסיבות צירופו של סורוקין להפקה‭,"‬ בטענה שיצירתו של הסופר היא „חילול במת 'בולשוי‭."'‬ בערב הבכורה אלמוני צלצל והודיע, שבאולם התיאטרון הוטמן מטען חבלה.

סורוקין עצמו משוכנע שאנשים קצת איבדו את הפרופורציות. „הקוראים פשוט רגישים מדי‭,"‬ הוא אומר השבוע בביקור בישראל.

„פרוזה מתחת לחגורה"

עד לפני שנתיים ולדימיר סורוקין היה סופר פוסט-מודרני רוסי מן השורה. ספריו אמנם כבר תורגמו אז לכמה שפות והתקבלו באהדה מסוימת במערב, אך ברוסיה הם נותרו שנויים במחלוקת. כינו אותם שם „פרוזה מתחת לחגורה" ו„הבלים סכיזופרניים של אדם סוטה‭,"‬ והם נותרו בעיקר נחלתה של אליטה אינטלקטואלית שחיפשה ריגושים ספרותיים חדשים.

הכל השתנה, ברגע שבו צעירים תומכי פוטין מתנועת „הולכים ביחד" (או בכינויים הלא-רשמי והפחות סימפטי, "פוטיניוגנד‭,("‬ יצאו לסדרת הפגנות נגד הפצת אחד הרומנים של סורוקין, „השומן הכחול‭."‬

העלילה הבסיסית בספר פשוטה ומטורפת, כיאה לסורוקין: סופרים רוסים דגולים מן העבר זוכים לשכפול גנטי, על מנת שימשיכו לכתוב – ובתהליך כתיבתם יווצר „השומן הכחול‭,"‬ מעין חומר קסום, שבו כל אחד רואה מה שהוא חפץ לראות – נשק בעל עוצמה אדירה, חומר מרפא, סוג של אנרגיה מיסטית.

הסופר ערבב יחד את היטלר וטולסטוי, חרושצ'וב ופסטרנק, הזיות, ירי, סמים, הסטוריה אלטרנטיבית של המאה ה‭,20-‬ קניבליזם, אסונות טבע, עינויים אכזריים, פדופיליה, ק.ג.ב‭,.‬ יחסים הומוסקסואליים, פרודיות ספרותיות מבריקות, ועוד.

המבקרים המבולבלים דיברו על דה-קונסטרוקציה, על סוף ההומניזם – ואילו חברי „הולכים ביחד" החליטו, שהגיעה השעה למגר את הרוע מהתרבות הרוסית. הדפים הכוללים את סצינות הסקס בין סטלין לחרושצ'וב נתלשו מהספרים והופצו בפמפלטים של התנועה, במטרה להוכיח שמדובר בפורנוגרפיה.

„הולכים ביחד" שרפו את ספריו של סורוקין בכיכרות, הטביעו אותם באסלת ענק, סבתות זועמות קרעו את הספרים מול עיני המצלמות. רבבות „הולכים ביחד‭,"‬ המחזיקים שלטים עם ציטוטים מתוך הרומנים של סורוקין, הפגינו מול משרד התרבות במוסקבה. מנהיג הארגון וסילי יקמנקו, שלח מכתב לפרקליטות מוסקבה עם דרישה לערוך חקירה פלילית בעניין פעילותו הספרותית של סורוקין, שכוללת הפצת מידע כוזב ביודעין ופגיעה בשמם הטוב של סטלין וחרושצ'וב.

ביולי 2003 הפרקליטות אכן פתחה בחקירה פלילית נגד סורוקין, בחשד להפצת פורנוגרפיה. „הולכים ביחד" ציינו בסיפוק, שפתיחת התיק מעידה על „הבראתה המוסרית של החברה הרוסית‭."‬ סורוקין הגיש תביעה נגדית, על הפצת חומריו ללא אישור, אך הפסיד: בית המשפט פסק שהפמפלטים לא הופצו מתוך כוונת רווח. גם „הולכים ביחד" הפסידו – בסופו של דבר המשפט לא מצא בספרו של סורוקין חומר פורנוגרפי, והסיפור נרגע – לא להרבה זמן.

„מבט מבית-השימוש"

למען האמת, ספריו של סורוקין באמת קשים לעיכול, תרתי משמע. גיבורי הרומן שלו, „לבבות הארבעה‭,"‬ ביצעו מין אוראלי בילדים, עשו צרכיהם זה לתוך פיו של זה, חנקו את אמהותיהם, והכל בשביל להיכנס לתוך מכונה שתהפוך אותם בסוף לקוביות. אחדים מהמבקרים הרוסים סיכמו את הפרוזה שלו באופן הבא: „מבט על החיים מתוך בית-שימוש‭."‬

השבוע הגיע סורוקין לביקור ראשון בארץ לסדרת מפגשים עם קהל הקוראים שלו כאן, בהזמנת חנות הספרים הרוסית „דון קיחוט‭." ‬כשפוגשים אותו, גבר גבוה, נאה, מופנם ומדבר בקול שקט משהו, אין סיכוי לחבר בין האיש לטקסטים הברוטאליים שלו.

מה אתה מרגיש כשאתה כותב את הסצינות האלה? יש לך גבולות אדומים בכתיבה?

„לא, הגבול האדום היחיד שלי הוא טכני – אני בחיים לא אכנס לז'אנרים שם אני לא מרגיש חופשי. אני לא אכתוב רומן פוליטי או רומן בלשי. בשאר הדברים, אין לי עכבות‭."‬

אומרים עליך, שאתה עושה ניסויים על הקוראים שלך. בודק באיזה עמוד הקורא יקיא.

„זה רק נראה ככה. בסך הכל, אלה ניסויים ספרותיים גרידא. ואם כבר ניסויים, אז כנראה

יותר על עצמי, לא על הקוראים‭."‬

אז איך היית מסביר את הרעיון שלך לאדם אינטליגנטי שקורא את הסיפור „נסטיה‭,"‬ שבו הורים מבשלים את הבת שלהם ומגישים אותה לארוחת ערב?

„אם האדם האינטליגנטי הזה היה בעל ביקורת עצמית מסוימת, הוא היה שם לב, שמדי יום בארוחת הערב הוא אוכל את הבת שלו. במובן המטפורי, כמובן. 70 אחוז מההורים עושים את זה. אני הפכתי את זה למוחשי קצת יותר, אבל לא צריך לקבל את הכל בפשט‭." ‬

ומה עמד מאחורי סצינת המיטה בין סטלין לחרושצ'וב ברומן „השומן הכחול‭,"‬ שעורר את זעמם של הפנסיונרים הרוסים?

„ידיד אחד אמר לי: 'אני יודע למה הפנסיונרים קרעו את הספר שלך, 'השומן הכחול‭.'‬ כי סטלין בחר שם בחרושצ'וב בתור מאהב, ולא בלנין. אם היה בוחר בלנין, הם היו מרוצים. אבל מי זה חרושצ'וב, לעזאזל‭"?‬ זה, שיש לנו קוראים רגישים כאלה, מראה שהספרות הרוסית עוד חיה.

- יש לה מה למכור למערב היום?


„ללא ספק. בכלל, הקלאסיקה שלנו, דוסטויבסקי, טולסטוי, צ'כוב, הם מבחינתי מטבע החוץ של רוסיה. וגם אני מנסה לעמוד בקריטריונים‭."‬

- עם כל הכבוד, לא נראה שהסיפורים האלה ייכנסו יום אחד לתוכנית הלימודים ברוסיה.

„לא ממש. נראה לי שהכל מסתדר גם בלי מגלומניה. אני כותב ספרים, נוסע בין מדינות שונות, אז תודה לאל. הדבר הכי חשוב שעשיתי עד היום, הייתי אני עצמי. זה הדבר העיקרי, לא לשחק במשחקים של אחרים‭."‬

- מה הרגשת, כשקרעו את הספרים שלך מול עדשות המצלמות?

„בהתחלה הייתי בהלם. לפני שנתיים, כשחבר צלצל לספר לי שיש הפגנה נגדי בכיכר, חשבתי שהוא השתגע או עובד עלי. 'לא מאמין – תדליק טלוויזיה‭,'‬ הוא אמר. הדלקתי, ובשניות הראשונות פשוט איבדתי את יכולת הדיבור. קלטתי לפתע, שנכנסתי לתוך אחד הסיפורים היותר סוריאליסטיים שלי.
„אבל החיים ברוסיה מלמדים אותך להתרגל להפתעות מן הסוג הזה די מהר. זה אפילו לא ציד מכשפות, זה פשוט סוג מסוים מאוד של אבסורד. אחר כך אמרו, שעשיתי את זה בכוונה בשביל יחסי הציבור, אבל תאמיני לי, לא תכננתי את הדברים האלה ככה. זה לא היה נעים, במיוחד התביעה שבאה בעקבות זה, בגין 'הפצת פורנוגרפיה. "
Subscribe
  • Post a new comment

    Error

    default userpic

    Your reply will be screened

    Your IP address will be recorded 

    When you submit the form an invisible reCAPTCHA check will be performed.
    You must follow the Privacy Policy and Google Terms of use.
  • 2 comments