mozgovaya_n (mozgovaya_n) wrote,
mozgovaya_n
mozgovaya_n

ועוד ספר...

"האדמנט האדום"
מאת יוליה וינר



מיכאיל צ'ריקובר, עולה חדש מחבר המדינות ונכה המתקרב לגיל הפנסיה, מבלה את רוב זמנו ליד החלון בדירה הירושלמית הקטנה שלו, אורג שטיחים, בוהה בעוברי אורח, מתפלסף – ומנהל מלחמת התשה מול בעלי המסעדה הרעשנית בחצר ביתו. חייו משעממים להפליא, אך הוא גם אינו מחפש שעשועים – מקטין ראש מטבעו, הוא מעדיף לשמור את האבחנות הגזעניות למדי שלו על החיים בישראל לעצמו, וליהנות מהדברים הקטנים – אוכל, צבעים של הטלאים מהם אורג את השטיחים, וכד'. עד שיום אחד לידיו במקרה מתגלגל אוצר: אוסף נדיר של יהלומים השווה מיליוני דולרים, עם "האדמנט האדום" – יהלום אדום נדיר בגודלו ויופיו. האבנים מוחבאות על-ידי עבריינים באחד משקי הטלאים המשמשים את צ'יריקובר לעבודתו, וכשהם אינם מצליחים למצוא את החבילה עם היהלומים – בתגרה אלימה הם מחסלים אחד את השני. הגיבור חושב שכאן תמו כל צרותיו ומתחיל לבנות תוכניות על מכירת האבנים – ומה הוא יעשה אתם. אך החלומות הכי וורודים שלו אינם יצירתיים במיוחד: הוא לא ממש מצליח לחשוב על מה יעשה עם הכסף, חוץ מרכישת ווילה ועוד כמה מותרות.
בהדרגה הוא מבין בחרדה, שאנשים נוספים מגלים עניין באבנים היקרות:

השכן הצעיר שלו, שהיה עד מקרי לחיפושים של העבריינים אחר האוצר האבוד, המלצר מהמסעדה בחצר ביתו של צ'יריקובר, בתו, שרוצה להגר ללונדון, וגם דמויות הזויות למדי, כמו יהלומן זקן שבמקרה רואה בבית החולים את האדמנט האדום ושואף להשיגו.
החיים השקטים של צ'יריקובר מתהפכים באחת, כשבכל שעות היום אוכלים אותו הפחדים והחרדות, הוא מחפש מקומות מסתור ליהלומים, שנחשפים במקרה אחד אחרי השני. הוא מחביא את האבנים באחד השטיחים הארוגים מעשה ידיו – אך שכנתו השובבה ממוצא מרוקאי (שהוא טורח להדגיש, כמו גם לגבי מוצאם של שאר הגיבורים בסיפור – "ערבי", "תימניה", "רוסיה" על אשתו, וכד') מחרימה את השטיח, וכדי להחזירו, הוא נאלץ להתחיל אתה מערכת יחסים סבוכה. אשתו הכנועה והשקטה טטיאנה, שהוא תמיד תפס אותה כדבר מובן מאליו, מודיעה לו בהפתעה שהיא עוזבת אותו לטובת יהודי דתי בשם יחזקאל, ואילו בתו מספרת לו, שהיא עומדת להתחתן עם המלצר הערבי – אחד מציידי היהלומים שמדירים כעת שינה מעיניו של צ'יריקובר.
העלילה הולכת ומסתבכת עם אשפוזו של הגיבור בבית חולים, ובהדרגה הוא הולך ומאבד את האבנים אחת אחת, אך בדרך פלא תמיד מצליח למצוא בחזרה את האדמנט האדום. התרת העלילה אלימה ופתאומית למדי – בתו ואשתו נפצעות קשה, כשבעלה הטרי של הבת, אותו המלצר הערבי, מחוסל על-ידי אלמונים בירי מתת-מקלע. היהלומים הקטנים יותר נמחצים ומתפוררים לאבק תחת גלגלי הכלים הכבדים באתר הבניה, שם צ'יריקובר הסתיר אותם. אשתו הפצועה מחליטה לחזור אליו, ואילו את האבן הגדולה והיחידה שנותרה מהאוסף הוא מחליט לשלוח לחברת הביטוח שהבטיחה פרס כספי לכל המוצא אותו – בלי שום בטחון, שאכן יקבל את הפרס.

כל הספר כתוב כמונולוג אחד מתמשך של הגיבור הראשי, כשדיווח על התפתחויות דרמטיות מדי פרק מתובל באבחנותיו של צ'יריקובר על החיים, על סביבתו, על אנשים אחרים. שפתו פשוטה ואינה עשירה, יומיומית מאוד, כשהוא מתמקד באובססיביות בפרטים הקטנים – תאור תהליך ההלבשה, הרחצה, האכילה וכד'. הגיבור המניפולטיבי, הקטנוני, האנוכי אינו מעורר סימפטיה מיוחדת – אך הוא בהחלט מוצג בצורה הכי קוהרנטית ועגולה שאפשר. הוא בוטה, אינו מודאג מתקינות פוליטית וחושף בתמימותו את כל הסטריאוטיפים של החשיבה של עולים מבוגרים שלא מחבבים את "הלבנט" שנחת להם על הראש בישראל, ומנסים לקטלג את הדמויות שנתקלים בדרכם למגירות של אותם הסטריאוטיפים. הסופרת גורמת לקורא לצלול בעל כורחו לתוככי המחשבות של הגיבור, מקרבת אותו לרגעים הכי מביכים ומחשבות הכי לא סימפטיות שלו עם זכוכית מגדלת – התסביכים של נכה, של עולה, של גבר חרמן, של בעל נבגד, הלבטים בין השאיפה המהוססת לשדרג את עצמו – לבין החשש והרצון "להשאיר את הכל כמו שהוא". דווקא באמצעות הפשטות ועומס הפרטים הקטנים תמונת הדמות יוצאת מאוד אמינה – על רקע תפאורת האירועים המפוקפקים למדי שמרכיבים את סיפור העלילה.

השילוב בין סיפור בלשי דרמטי ואנטי-גיבור קלאסי מעניין, אך השאלה היא אם הקהל הישראלי מורגל בניסויים מהסוג הזה, והאם הוא אכן מעוניין בשעטנז כה בוטה של פרוזה פסיכולוגיסטית המתמקדת בשגרת האדם הקטן, - וסוג של סיפור מתח. הספר בלי ספק מעניין במאמץ לחשוף את עולמו הפנימי ודרך החשיבה של עולה, במיוחד מבוגר, שאינו מתקשר יותר מדי עם הסביבה – אותה קבוצה מנותקת שנראית לצברים לעתים כמו סוג של חייזרים. בדיווח של הגיבור על המפגשים עם המוכרים בשוק, עם עולים אחרים, עם השכנים והרופאים הצברים, עולים וצצים כל הסטריאוטיפים, החל מגזענות בנאלית וכלה בניסיון הגיבור להסביר את הנטיות הימניות של "הרוסים" ב"אימפריאליזם" שלו. חתונת בתו עם צעיר ערבי מתוארת על-ידו כאסון ממדרגה ראשונה, יחסו אל שכנתו המרוקאית – חייתי ומתנשא, וקשה לומר שהוא חווה התפקחות רצינית כלשהי – גם כשהוא מודה בטעויות שלו, הוא עושה את זה בחוסר חן משווע.
העולם הזה, החבוי בתוך ראשו של עולה מבוגר מצוי, על-פי הנחתה הסמויה של הסופרת, לא ממש נחשף בפני הקורא הישראלי עד כה, והספר כתוב לא רע. השאלה אם הוא אינו בוטה מדי מחד בחלק מאמירותיו של הגיבור, שבהחלט יכולות להרגיז קהילות שלמות בישראל, ומאידך – אינו טרחני מדי בהתעקשות על תאור כה דקדקני של תפיסת עולמו ושגרת יומו של הגיבור.

לא מדובר בסיפור בלשי פרופר, כי מעבר לכך, שצ'יריקובר סוחב את היהלומים לכל מקום ונקלע בגללם למצבים קומיים, מרבית העלילה מתרחשת במוחו הקודח, שמצייר כל מני תסריטים להמשך הטיפול באוצר. למען האמת, במהלך קריאת הספר התלבטתי קשות ושיניתי את דעתי פעמיים – כשהעלילה שהחלה להתפתח, שוב צנחה אל ערימת התפלספויות שטחיות למדי של הגיבור. קשה להגיע עם הספר למסקנה חד-משמעית, כי מחד, הוא מתמקד במציאות הישראלית, עם הטרור, הביתיות, השסעים והפחדים הקיומיים. מאידך, הגיבור, שמתואר באמינות רבה, במקום הזדהות – מרתיע, עם הבכיינות, הנצלנות וצרות האופקים שלו. הניסיון בהחלט מעניין, אך ספק אם לספר יש סיכוי להפוך לרב-מכר דווקא בגלל הייחודיות שלו.
Subscribe
  • Post a new comment

    Error

    default userpic

    Your reply will be screened

    Your IP address will be recorded 

    When you submit the form an invisible reCAPTCHA check will be performed.
    You must follow the Privacy Policy and Google Terms of use.
  • 0 comments